האמונה והבטחון נג

לכרובים אל האש אשר בינות הכרובים וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים של ישעיה נקרא שרף מעל המזבח לכך היו שם מלקחים. של יחזקאל נקרא לבוש הבדים מבינות לכרובים לא הוצרך למלקחים שהגחלים היו עוממות ועל כן לקחם בחפניו או נאמר כי תבנית יד הכרוב במקום מלקחים ונקראו האצבעות מלקחים ניז הם הלוקחי' והמזבח הוא האמצעי ועליו אש תמי' תוקד על המזבח והשרף לקח משם במלקחים. ועתה הבן כי השרף הוא המלאך שהבטיח לישראל ללכת לפניהם ועכ"א להם לא ישא לפשעכם כלומר אפילו מה שהוא ממונה עליו אינו יכול לעשות בלא רשותי. ויתכן לפרש אותו ע"ד הודעה כלומר אע"פ שאמרתי לך שאני שולחו לשמרך בדרך אל תחשיבנו בעבור שהוא שומר אתכם עכ"פ היה לו לסבול כל אשר תמרו בו כי השמירה אינה מאתו אלא מאתי והוא שלוחי ומה שהרשיתיו והשלטתיו עליו הוא עושה אבל דבר זה לא מסרתי בידו. ואמר כי אינו ממונה על הכפרה ואין זה המלאך אותו השרף גם זה טוב. וז"ש בהגדה אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע למלאך אתה מוסרני שאינו נושא פנים אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד שמא תאמ' אין הסליחה מסורה לך כי עמך הסליחה למען תורא לא מסרת אותה שנאמר כי לא ישא לפשעכם וכתיב בענין בקשת כפרה וסליחה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו' הזכיר הענין כמו שהוא זה למעלה מזה ואמר תחלה כל תשא עון ואחר וקח טוב כלו' קח ראיה ממדת הטוב דומה לו ויקחו האנשים מצידם ואת פי ה' לא שאלו כלומר לקחו ראיה מצידם שהיה יבש נקודים והאמינו לדבריהם שאמרו להם כי באו מארץ רחוקה ואת פי ה' לא שאלו לדעת האמת וכן אמר בכאן וקח טוב דברי טוב כמו ואתה תשמע (מן) השמים מכון שבתך. ובהגדה בענין את השמי' ואת הארץ אלו נאמר שמים וארץ שמו של הקב"ה הם עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש וארץ ארץ ממש ואמרו אין טוב אלא הקב"ה שנאמר טוב ה' לכל וגו' ואחר שאמר וקח טוב אמר ונשלמה פרים שפתינו השפתים הם המדות הרוחניות שבהם גבול המדות הגופניו' והם תחלתם זהו ה' שפתי תפתח הם מודים לך ואכנס ופי יגיד תהלתך וכבר פירשתי פסוק זה בפ"ה. וצריכין אנו לומר כי אין נשיאות העון אלא אחר התשובה וקרבן כמו שהורה ונשלמה פרים שפתינו כלומר פרים ואלים תחת שפתינו. ואם תרצה לומר כי הנסתר בפ' כי לא ישא לפשעכם אינו חוזר אל המלאך הנזכר אלא לנסתר כגון כי בצלם אלהים עשה את האדם וכן פסוקים הרבה בתורה ג"כ נכון לשניהם אם יהיה המלאך הוא השרף או מלאך אחר

פרק כא שלש מצות נתנו לישראל שכל א' וא' מהן נקרא אות ואלו הן מילה ותפילין ושבת. מילה נקרא אות ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות וגו' תפילין נקראו אות שנאמר והיה לאות על ידכה שבת נקרא אות שנאמר ביני ובין בני ישראל אות וגו' מילה דוחה את השבת ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת וטעם להיות כל זה ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל ואני לפע"ד דרך פשט אבאר דבר וארמוז טעם מפני מה מילה דוחה שבת בתוך פי' ענין תפילין וטעם תפילין להיות נדחין מפני אות השבת לפי דעתי מפני שהתפילין אות ה"א שנייה של שם בן ד' אותיות כמו שאני עתיד לכתוב באות הה"א נברא העולם כמו שכתבתי על כן יש בו ב' טעמים שיהיו נדחין הא' לפי שמורה על מלאכה ומעשה וזה הטעם מספיק גם לי"ט שהן דוחין את התפילין והטעם הב' הוא שהשלי' מעשה בראשית מניח הה"א וקבעה ביום הששי ז"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי כמו שכתבתי וכנגדה יש לנו לחלוץ תפילין מפני