האמונה והבטחון נ

הסבה ההיא. מלשון רז"ל לאנקוטי חפצא בידיה כלומר כלי. והרבה כמו זה בלשון גמרא ר' יודן ור' ברכיה ר' יודן אמר את האהבה שאהב יצחק את עשו שנאמר ויאהב יצחק את עשו מהו עד שתחפץ עד שנעשה חפצו של זקן. ר' ברכיה אמר האהבה שאהב הקב"ה את ישראל שנא' אהבתי אתכם אמר ה' עד שתחפץ מלכות של מעלה לכשתחפוץ מדת הדין מאליה אני הוא מביאם בקולי קולות ולא מעכב עד שתחפץ. ומחלוקת ר' ברכיה עם ר' יודן לפי שלא הזכיר הכתוב עוררות זה אם להפסיקה או להוסיף עליה ר' יודן מפרש להפסיקה האהבה הנפש האוכלת והראיה כי ציד בפיו ולפי שנשמע לר' יודן שהוא להפסיק לכך אמר עד שנעשה חפצו של זקן כלו' שיכלו עונותיהן של ישראל בגלות. ור' ברכיה מפרש להוסיף בה ופי' האהבה זו כ"י עד שתחפץ מדת הדין. ולשון שבועה גזור מל' שבעה ונמצא מזה הלשון סמוך ומוכרת כמו שבוע זאת וכן חג שבעת ימים שהוא אצלי כאלו אומר שבעה ימים וכן שבועת ה' תהיה בין שניהם ופי' הפסוק הזה ב נשבעתי אשר נשבעת להם בך ועכ"א שכל העולם נזדעזע כשיצא דבור זה מפי של הקב"ה. זכור את יום השבת לקדשו ובמשנה תורה שמור. זכור ושמור בדבור א' נאמרו ובהגדה זכור לזכר ושמור לנקבה וכתיב את שבתותי תשמרו לא אמר שבת אלא שבתותי לפי שמצינו שבת זכר ונקבה דכתיב שומר שבת מחללו. וכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא מחלליה מות יומת. ואלמלא שמור לא היו הנשים חייבות בקידוש היום לפי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ובא שמור לחייבן שהוא לא תעשה כמ"ש כ"מ שנ' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וכל שישנו בשמירה ישנו בזכיר' ואמר לקדשו ולא אמר לכבדו ומהו קידוש הזה אם לאישור מלאכה כבר פי' לא תעשה כל מלאכ' אם לקדשו על היין כבר נאמר זכור את יום השבת ומכאן למדו רז"ל לומר זוכרהו על היין ולא למדוהו מלקדשו. ומהו לקדשו לקרא אליו הקדש אם תאמר בו נאה לשון קדש בענין שבת כשתעמוד על עיקרו. וטעם לקידוש היום על היין כי הוא כנגד יין המשומר בענביו וכל המברך על היין בערבי שבתות זוכה וממלא גרבי יין ובפי' אמר נובלת העה"ב שבת. וכתיב ויין ישמח לבב אנוש אמר לבב ולא אמר לב רמז לב ' לבות ואמרו בענין וסעדו לבכ' שלא אמר לבבכ' שאין להם אלא לב א' נמצא לפי דבריה' כפל הבי"ת אינו ללא צורך כמו שיחשבו הפתאים אבל היא מורה על ב' לבות לא תעשה כל מלאכה אמר יפה ת"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וע"כ קדמה העונה בשבת להיות עזר כנגדו לפי שהוא בטל ממלאכה וז"ש עונה של ת"ח מערב שבת לערב שבת ע"מ שלא לצאת ממה שכתבתי בו ויא אלו ואלו יש בו כי ששת ימי' עשה ה' וגו' לא אמר בששת אלא ששת על כן י"ל כי מלת עשה משמשת לכאן ולכאן כלומר עשה ששת ימים עם השמים ועם הארץ עם הים ועם כל אשר בם ר"ל עם כל א' וא' הנז' עשה שי דברים והן בין כולם כ"ד ואלו הן כ"ד ספרים נקרא ימים נו שון אור כמ"ש ויקרא אלהים לאור יום אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור וזה שכתוב כי ששת ימים עשה ה' וחסר ממנו אות בי"ת כדי ללמוד מחסרונה וזה הענין לבד הפשט שאין ספק שהוא כאלו אמר בו' ימים שאין מקרא יוצא מידי פשוטו ואעפ"כ כל מה שיוכל אדם לחדש בתורה על דרך האמונה יגדיל תורה ויאדיר בס' הבהיר לא אמר בששת ימים מלמד שכל יום ויום יש לו כחו וינח ביום ה' פי' עשה ששת ימים אלה הנק' תורה שבכתב וינח ביום הז' זו תורה שבעל פה וכשהוא אומר ביום הז' למדנו שאף יום הז' יש לו עיקר שאם לא היה או' כי ששת ימים עשה וגו' לא היה צריך לומר ביום הז' אלא בא ללמדנו שיש לו ז' ימים כנגד ז' אקלמים