האמונה והבטחון מו
Haemuna Vehabitachon 46 · האמונה והבטחון · free full Hebrew text
Open in the reader →ממצרי' היתה אמונת המצריים בידם כמש"כ והמצריים לא היו מאמינים שיש לעולם בורא זהו שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' ולא היתה להם ידיעת אלהי מצד חדוש העולם ובריאתו. והיו עובדים לצורת הצאן שהוא על צורת מזל טלה לפי שהשמש אז הוא ראש השנה לימות החמה והוא בית כבודו ולפיכך היו עובדים אותו ועל דרך פשט המקראות אומר אני שלא היה להם אלוה לא מצד גלגל המזלות ולא מצד הכוכבים ולא מצד בריאת העולם אלא מצד הטובה שכל מי שמטיב להם היה אצלם ראוי לעובדו ועל זה הענין היו עובדים לצורת הצאן כדכתי' כי תועבת מצרים נזבח לה' אלהינו בעבור שהיתה טובה גדולה מגעת להם מצד הצאן יותר מכל שאר בע"ח ואין בני אדם משעבדין אותם בגופם כמו שורים לחרישה וסוסים לרכיבה והחיות שאינם תחת ידם שאינם נוחות להכבש כמו הצאן והם מזיקות לבני אדם ואשר אינן מזיקות אינן מועילות כלום לבעליהן ואין להם בהם הנאה כלום זולתו דבר אחד לבדו שהן מאכלן. אבל מין הצאן היה נכבד בעיניהם וראוי לעבוד צורתו מכל צורות הנבראים שהאדם צריך לטרוח בהם ואין משועבדין בגופן אלא שמגעת מהן לבעליהן טובה בגזה וחלב וולדות ובשביל זה היה הצאן נכבד בעיניהם וראוי לעובדו ומזה הטעם המלכים עושין עצמן אלוהות לרוב גודלן וממשלתן והיכולת להרע או להיטיב יותר משאר האדם כמו נמרוד שהיה עושה עצמו אלוה כמו שאומר עליו הכתוב הוא היה גבור ציד לפני ה' וכמו פרעה שהיה עושה עצמו אלוה ונילוס נהרו כמו שאמר עליו הנביא עליו השלום התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני ולא נמצא בתורה מי שעשה עצמו אלוה אלא מלך לפי שיש יכולת בידו יותר משאר בני אדם ומענינים אלה מוכיח הנביא את ישראל על עבודת העליונים ולעבוד לבשר ודם שנא' כי אמרתי אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי כלומר הכחות העליונים או בני אדם מטיבים להם וזה היה מנהג מצרים ואמונתם והיו ישראל משועבדים להם ולמדו מעשיהם על כן הוצרך הדבר כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן להם תורה לישראל ולהודיעם אלהותו שיבא להם מדרך המופת שהוא הטוב הגיעו להם מאתו לעיניהם ואמר להם בדבור ראשון אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ולא אמר להם עושה שמים וארץ או זולתם מן הנפלאות וכשהזכיר יציאת מצרים היו בכללה קריעת ים סוף וטטיעת פרעה וכל חילו וירידת המן וכל הנמשך אחרי יציאת מצרים עד שבאו לקבל את התורה בהר סיני כי היתה אם לכול' לא יהיה לך אלהים אחרי' על פני אחר שהודיע להם כי הוא האלוה ושהוא אשר הטיב להם הטוב הגדול שהוא יציא' מצרים הזהיר' שלא לעבוד אל אחר שלא יאמרו אחר שעושה סבות ועל ידי מלאכיו ועל ידי שלוחים שמצוה אותם והם מקיימים גזירתו אחר שנברא העולם כמו שכתבתי וע"כ יאמרו ודאי ראוי לעבוד גם את הסבות גם את השלוחים לכבודו והמשל אומרים עבד מלך מלך ושלוחו של אדם כמותו ואם כן ראוי לכל המאמין בו שהוא האלוה לעבוד לכבודו מלאכיו ושלוחיו כוכבי השמים ובכלל כל השלוחים וכל האמצעיים בינו ובין המעשה והמלאכ' ופעולות הנעשות בעולם לכך הזהיר אותם ואמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ואולי יש ללמוד מפסוק שהזהירם שלא יעבדו אלהים אחרים שרגילים היו במצרים לעבוד לאלוהות הרבה שכל המטיב להם היו עובדין אותו כפי הראוי לאותה טובה אם לשעה או לשנה או כל ימי חייו של מטיב. ולכך הזהיר אותם שלא לעשות כן אלא שיהיו עובדים לאל אחד שלא כל אחד ואחד ייטב בעיניו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. ואם לא היה מן הראוי אצלם לעבוד לאלוהות