האמונה והבטחון מה

בצרה זו כמו שנר' אליו מתוך הסנה ואומר אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו ואני אהיה עמהם בצרה אחרת זו אמת שנאמר ותשלך אמת ארצה רמז לצורתו של יעקב החקוק בכסא הכבוד הרי היא מקלקל' לאפיהון הה"ד השליך משמים ארץ תפארת ישראל. כמ"ש כלום הם מכעיסים אלא בשביל איקונין של יעקב שהיא חקוקה בכסא הכבוד הרי היא מקלקל' לאפיהון הה"ד השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ומפני זה אח"כ ויתן לשבי עוזו וגו' וזה המכעיסים אותי. וכבר ביארתי הכתוב הזה בפרק באר היטיב. אמר לפניו רבש"ע דיה לצרה בשעתה א"ל כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם לא הזכיר בכאן שעבוד לא של מצרים ולא של שאר גליות ויאמר עוד אלהים אל משה אחרי שהודיעו כל זה חזר ופירש כה תאמר לבני ישראל חכמה ובינה הגדולה והגבורה והת"ת. זה שמי לעלם נאה הוא שמי להיות לעולם וזה זכרי שמו כן לדור דור. דרך הכתוב לשבח התורה כלומר נאה השם לזכר ונאה הזכר לשם ר"ל נאה תורה שבכתב לתורה שבעל פה ונאה תורה שבע"פ לתורה שבכתב ונכתב לעלם חסר ללמדנו שנעלם ממנו מה ששאל באמרו מה שמו שלא השיג אמיתת אספקלריא המאירה עד עלה אלי ההרה ואע"פ שנכתב (להרתם) חסר יש אם למקרא והוא מה שפירשנו בו. ובמלת להרתם כמו כן שנכתב חסר שאעפ"י שיבא הדבור לנביא ע"י אחד מן השלוחים מ"מ מלמעלה היה יוצא ועכ"א אשר כתבתי וכאשר תבין דברי אלה ותדע מש"ה גם את זה לעומת זה עשה האלהים ואמרו כל מה שברא למעלה ברא למטה אז תעמוד על עיקר הדברים

פרק יט אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים יודע היה הקב"ה שהיו ישראל שקועים במצרי' ולמדו ממעשיהם הרעים ואמונותיהם הרעות שהיו מאמינים בהם והתרחקו מן האמונה האמתית כמ"ש ואודע להם בארץ מצרים ואומר אליהם איש שקוצי עיניו וגו' לפיכך הודיע להם אלהותו בדבור ראשון וחזקם בדרך מופת לפי שאין ידיעה שלמה אלא שיש עמה האמונה מדרך המופתי כלומר חיוב הדבר מצד הכרח שהשכל וראיותיו מכריחין להאמין בו שהוא כך. כגון יציאת מצרים שהדבר ידוע כי בכח עליוני יצאו ועל כרחם שלחום המצרים וכן קריעת ים סוף ידוע כי היה בכח עליון לומר שהוא הבורא או שתהיה צורתו חקוקה בתוך לב היודע כגון ידיעת האדם את חברו שמכיר אותו בצורתו ורואה אותו בעין לבו אפילו כשהוא נסתר ממנו וכל ידיעה שהוא באחד מב' ענינים אלו תקרא ידיעה ואם אין הידיעה באחד מהם איזה שיהיה לא תקרא ידיעה לפי שאין הדעת סובלה וכל ידיעה שהדעת אינה סובלה אינה ידיעה. ודומה לזה הענין הוא מה שנהוג בדברי רז"ל כשהיה יודע אחד מהחכמים דבר שאין הדעת סובלתו ולא נראה לשכלו שכן הוא היה אומר שלא שמע אותו הדבר מעולם באמר 'לא שמיע לי' ודבר ברור הוא שלא יודע האמת עם הספק ר"ל מי שיודע האמת והוא אינו מאמין שכן הוא אעפ"י שהאמת כמות שהוא יודע כל זמן שיהיה לו ספק לא יאמר עליו שהוא יודע האמת. ואין ידיעה באחד משתי הענינים הנזכרים. וידיעת דבר שהוא מפה אל פה נקראת אמונה וע"כ כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל נתן להם מופת על אלהותו ומצד המופת ההוא ידעו אותו והאמינו באלהותו. והיה המופת אשר נתן להם על אלהותו הוא שהוציאם ממצרים כדכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים. וכשנתן להם התורה וראו במעמד הנורא ושמעו הקול ההוא אשר החרידם כדכתיב ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר הכירו שיש יכולת בידו להוציאם ואי אפשר להיות זולתו. ומפני זה לא אמר אשר בראתי את העולם או עשיתי את השמים ואת הארץ שכשיצאו ישראל