האמונה והבטחון לד

להכנס לפנים מן החסד הכל הוא דין וקו היושר אבל כשבא לברך את אפרים ומנשה נכנס לפנים ממנו ויצא דרך קו האמצעי והמשיך הברכה ואחר שאמר יברך את הנערים חזר ובירכן משלו ומשל אבותיו כמ"ש ויקרא בהם שמי ושם אבותי אבל תחלה הזכיר הבורא וקראו במדת הדין זהו ענין האבות הן הן המרכבה. ודבר שלא הזכירו רז"ל אלא האבות שהן אברהם יצחק ויעקב שאין קורין אבות אלא לג' אלו ולא הזכיר דוד ולא פי' יחזקאל מקום פני הנשר אם מלפניו אם מלאחוריו או לצדדין ר"ל ימין האריה או לשמאל השור ולכל משכיל וחכם הזהיר לגלות עניני המדה ההיא ואין מוסרין סוד העיבור אלא למי שיש לו מסורת החכמה בידו זה פירשתי לפי הענין האמיתי על דרך הקבלה הנכונה שקבלתי במאמר האבות הן הן המרכבה. ולפי פשט ההגדה י"ל שלא היתה כונתם באמר' האבות אלא על אברהם ויעקב לבדם כמו שהביאו ראיה משניהם או לפי שלא מצאו ראיה מפורשת אלא בשניהם כמו ויעל אלהים מעל אברהם. והנה ה' נצב עליו. ויעל מעליו האלהים. וכן מצינו במקום אחר שקראו לאברהם ויעקב לבדם האבות. באומרם בתשרי נולדו האבות ופי' אברהם ויעקב. אבל יצחק בפסח נולד כאומרם בפסח נולד יצחק ואפשר שלא היתה כונתם באומרם האבות הן הן המרכבה על האבות לבדם ועל דוד אלא על כל צדיק וצדיק שידבק במדה אחת ממדותיו של הקב"ה. אבל הזכירו האבות שדבקו באותן המצות הנוראות שהעולם מתקיים בהם. חסד שנא' עולם חסד יבנה וכתיב עמודי שמים ירופפו וגו' ובפי' אמר על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט ושלום וגו'. קראו המשפט דין כמו שקראתיו ופירשתיו למעלה וגדול כח האמת שנאמר צדקתך צדק לעולם וגו' ואומר תורת אמת היתה בפיהו ואל תתמה במשז"ל האמונה כולל כל תרי"ג מצות כמ"ש בא חבקוק והעמידן על א' שנא' וצדיק באמונתו יחיה. ולא אמר בא דוד והעמידן על א' שנ' וכל מצותיך אמת. או כמ"ש כל מצותיך אמונה כי זה היה לפי שלא באו רבותינו לדבר זה אלא מצד השכר והגמול כמו שאמר יחיה כלו' חיי העה"ב וכה"א אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ויחי בהון לחיי עלמא ודבר זה לא פירשו דוד ע"כ אמרו בא חבקוק והעמידן על א' לפי שאין האמונה לבדה כוללת כל המצות האחרות אלא שהאמונה כוללת אותם כא' וכל או"א כוללת את כולן אבל הזכירו האמונה שהיא שורש גדול וגדול כח האמת שהוא רמוז בשם בן ד' אותיות שנ' למשה בסנה שעולה בגי' כ"א ואם תרבה החשבון כ"א פעמים כ"א יהיו תמ"א מנין אמ"ת וכדי שלא יהיה הדבר הזה רחוק בעיניך הריני מפרש אותה בפ' אחרת בפ' ואתחיל מתחלת הפ' שהוא ומשה היה רועה ומה שיתגלגל עמה. ונשוב לענייננו ונאמר אפשר שיהיה דעת רז"ל. במאמר האבות על כל צדיק וצדיק שידבק במדה אחת במדותיו כמו שכתבנו למעלה, וטעם זה הענין כי האדם כשנפטר מן העולם אם צדיק הוא נדבק בזכיותיו שנא' והלך לפניך צדקך. ואם רשע הוא נדבק בחובותיו שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. לשכב אצלה בעה"ז להיות עמה בעה"ב. וכה"א בעצתך תנחני וגו' התי"ו לנוכח בל' זכר ויש לפרש אותה בנסתר בל"נ ויהיה פי' הפסוק כך בעצתך תנחני בעה"ז ואחר כבוד תקחני כמו ואחר באו משה ואהרן כלומר אחר שתנחני בעצתך בעה"ז כבוד תקחני בשעת בשעת מיתה ויהיה כבוד לשון נקבה וכן בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי או יהיה פי' אחר כן אתה כבוד תקחני וכן אל תחד אתה כבודי וע"ד הפשט אחר כבוד שתכבדני בחיי תקחני כלו' תמיתני כמו כי לקח אותו אלהים וי"מ אחר כבוד תקחני אתה כלומר תנחני תחלה ואחר כבוד תקחני אתה.