האמונה והבטחון לג

להושע קח לך אשת זנונים והלך ועשה הכל בנבואה וכן יעקב נשא עיניו בחלום וראה את העתודים העולים על הצאן כמו שנאמר ויהי בעת יחם הצאן והבין כי הוא צוה לעשות דבר להיות סבה לנס והיה הדבר ההוא ענין נראה לעין וע"י כן יתקיי' הנס. וכן מצינו בהרבה ענינים ובהרבה נסים שעשה הקב"ה לישראל כמו שמצינו בענין העי שאמר לו הקב"ה ליהושע שים לך אורב לעיר מאחריה וכן מצינו שאמר לו למשה עשה לך שרף ושים אותו על נס וכן דבר נא באזני העם וישאלו מאת רעהו וגו' דבר אל בני ישראל וישובו וגו' וכתיב ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים וגו' וכתיב וחזקתי את לב פרעה וגו' וכן הרבה ענינים בתורה וכמו כן צוה ליעקב לעשות דוגמא לראיה לפיכך עשה מה שעשה. ומפני מה צוה השם לעשות דוגמא לזה הענין ומפני מה נכתב ענין המקלות זהו באמת מש"ה כי אל דעות ה' וגו' עשה כדי ללמד לבני אדם שיטהרו עצמם בשעה שיזדקקו עם נשותיהן כי כפי המחשבה יהיה העובר וז"ש לעולם יקדש אדם א"ע בשעת תשמיש. וכן היה בענין המקלות כשהיו הצאן מתחממות והמקלות לעיניהם היו עובריהם מצטיירים בצורת המקלות המצטיירות בלב הצאן. ומזה המעשה יש ללמוד זה הענין בלי ספק. ועל כן נכתב בתורה זה הענין שאם הבהמ' שאין לה דעת להכיר הדבר ותועלתו או הזיקו ולהתבונן בו ואינה עושה אלא מכח הטבע אעפ"כ מחשבתה ורעיונה אל הצורות המצטיירות בלבה באותה שעה יש לה כח להתלבש באותו מעשה האדם שהוא בעל חכמה ויודע לצייר במחשבתו על מה שירצה הן טוב הן רע ויודע לכוין לאותו ציור אין ספק בזה שהוא צריך לטהר עצמו באותו שעה. ועל זה ועל כיוצא בזה אמר שלמה ומותר האד' מן הבהמה אין. ואחר שבא זה לידינו נא' מפני מה הקדים יעקב ואמר ויהי בעת יחם הצאן וגו' ולבסוף אמר ויאמר אלי בחלום שא נא וגו' ולא יתכן לומר שאחר שראה זה יעקב חזר המלאך ואמר לו שא נא עיניך ולמה עשה כן כדי שלא להפסיק מאמר המלאך אשר בשבילו קרא אותו ולסיי' דבריו במה שהיה צ"ל לו עתה קום צא מן הארץ וגו' ונחזור לענייננו לפי שהיה יעקב אבינו ע"ה אמיתי לכך נתנה לו מדת האמת להעי' עליו מהדוגמא מש"ה לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' המלאך אלהים. אנשים עשו ולבן. כלומר לא יאמרו עוד שקבלת הברכות במרמה אלא בשררה ודין וכן לא יאמרו שרימית את לבן כי אם באמת ובתמים עשית מה שעשית. אלו הם הענינים שבשבילם נתנה מדת האמת ליעקב ונתן המשפט לדוד כמו שכתוב אלהים משפטיך למלך תן וגו' ואומר וימלוך דוד על כל ישראל וגו' והמשפט הזה שנתן לדוד נקרא עוז שנאמר ויתן עוז למלכו והוא מדת הדין וענין משפטיך כענין שכתבתי תשמרו ולפי שנתנו אלו המדות לאבות לכך אז"ל האבות הן הן המרכבה ואין אבות אלא ג' ואין מרכבה פחותה מד' כמו שנראה מזה הפסוק שנאמר ותעלה ותצא מרכבה ממצרים וגו' ומי הוא הרביעי דוד ורבותינו לא הזכירוהו כמו שלא הביאו ראיה אלא מאברהם ויעקב. אבל בארבעתם מצינו שנתייחד שמו של הקב"ה על כל א' וא' להקרא אלוה ולא לזולתם. ומש"ה ויחל משה את פני ה' אלהיו נאמר על אמונתו באלהות וכן ויתפלל יונה אל ה' אלהיו וכל הדומה לאלו נאמר על האמונה ולא שנתיחד שמו עליו להקרא אלהי משה אלהי יונה וכן מ"ש אלהי אליהו תפלת אלישע היתה אבל הוא לא קרא עצמו אלהי אליהו כמו אלהי אברהם יצחק ויעקב ודוד והחכם ר' יצחק ז"ל היה רגיל לומר אלהי דוד ובונה ירושלים ועל הענין הזה אמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ולמה עשה שזה לפי שאע"פ שכבר הבטיחו שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך עכ"ז היה ירא שמא יגרום החטא לכך לא רצה