האמונה והבטחון לב

ניתנה לו מדת פחד שהיא מכח הגבורה ועל כן היה ראוי לבוא באותו נסיון ולפי שהיה יעקב אבי' אמתי ונתאמתו דבריו שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. והיו בנים ואפרים ומנשה שאמר עליהם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי נמצא שהיו י"ד הוצא מהם ד' בכורות לד' אמהות שאין קדש מוציא קדש נשארו עשרה והפרי' הקב"ה אחד לשרתו ולברך בשמו והוא שבט לוי ולפי שנתאמתו דבריו נת' לו מדת האמת ועוד שנתנה לו מדת האמת כדי להעיד עליו שלא במרמה קבל הברכה ושלא רמה את לבן ומ"ש אנכי עשו בכורך פי' אנכי במקום עשו בכורך כלומ' לבכורה שבשביל הבכורה רצה יצחק לברך את עשו ועל כן היו הברכות ראויות ליעקב במקומו שכבר לקח ממני הבכורה והוא מכחו בא לבכורה ולכן ראוי לה והבא מכח חברו הרי הוא כמוהו ועומד במקומו לאותו דבר שהוא לו מכחו שהרי המלאך כשהיה מדבר עם הנביא היה אומר אני ה' וכן הנביא כשהיה מדבר עם ישראל. ועל זה אמר יעקב אנכי עשו בכורך וכן באומר אני בנך בכורך עשו כלומר לענין הבכורה והראוי לה ואלו היה אומר אני עשו ושתק היה אומר שקר על כן הזכיר הבכורה בכל פעם וכן אתה זה בני עשו כלו' שיש לי לברך כי הברכות לו הם ראויות ומה שאמר עשיתי כאשר דברת אלי כאלו אמר בעבורי כלומר לטובתי דברת וכן האמת כי לולי שצוה את עשו לעשות לא שמעה רבקה ולא הגידה ליעקב היה יכול לברך את עשו שאותו צווי לצורך יעקב ולטובתו היה ועל כן אומר לו עשיתי כאשר דברת אלי ובאומרו קום נא שבה ואכלה מצדי גם בזה לא אמר שקר אף על פי שלא צייד אותם כי מלת צדה ידוע שהיא באה על שני ענינים. הא' צדה ממש והב' במזון כמו שנאמר הכינו לכם צדה לדרך ורבים מעין זה זה ועל כן אמר לו ואכלה מצדי כאלו אמר מזוני שאני מביא לך וברכו בטל וברוב דגן ותירוש ולמה לא ברכו במטר וביצהר שאותו זמן פסח היה כמו שנראה ממה שאמרו בענין שני גדיי עזים שהאחד הקריב פסח והאחד עשה מטעמים ובפסח הוא זמן הזכרת הטל וע"כ ברכו בטל ולא במטר וכן ברכו ברוב דגן לפי שבפסח העול' נדון על התבואה וכן ברכו בתירוש לפי שעתידין ישראל לשתות ד' כוסות של יין בפסח ולא ברכו ביצהר שהוא בא מפירות האילן שזמן דינן בעצרת ואין לו טעם בפסח ומה שעשה יעקב בצאן לבן כדכתיב ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז. ואומר ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים לא היה לא מרמה ולא שקר וראה והבן מה שאמר לרחל וללאה ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתודים העולים על הצאן ודע כי כשראה יעקב את המראה בחלום ידע כי הבורא עושה לו כדי שלא ירמה את לבן כמ"ש אלהי אבי היה עמדי ואומר לולי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי כי עתה ריקם שלחתני ואחר שראה כי מן השמים עוזרים אותו הציג המקלות ההם לב' עניני' האחד כדי לכסות הנס ולהעלים אותו כדי שלא ישלוט בו עין הרע וכן מצינו באלישע שאמר לגחזי קח משענתי בידך ולך וגו' וכל כך למה כדי שלא יכנס עם בני אדם בדברים ויודיע להם למה הוא הולך ועל שלא שמר את הדב' שלט' בו עין הרע ולא הקיץ הנער. ואל תתמה באמרי כי ישלוט בו עין הרע אפי' בדבר שהוא מעשה נס שהרי בלוחות הראשונות לפי שנתנו בפומבי שלטה בהן עין הרע ונשברו. וכן יעקב על אשר היה ירא שלא ישלוט עין הרע באותו ענין אם יבינו שהוא ע"י נס והענין הב' לפי שאמר לו המלאך שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן וכבר ידע כי זה הוא אסור להסתכל בניאוף ובעופות בשעה שנזקקין זה עם זה. ואם כן איך אמר המלאך שא נא עיניך וראה וע"כ הבין יעקב כי לצורך דמיון ומשל נאמר לו כמו שנאמר