האמונה והבטחון כד

מדת רחמים. ובאמרו ולא איש למדנו כי במקום הזה מדת הדין הוא איש. ואולי ברוב המקומות כמו כן והטעם כי כוונת מלת איש ואשה לשון אש הוא. אלא שהטיל הקב"ה שתי אותיות משמו ביניה' יו"ד באיש וה"א באשה כדי לשום שלום ביניהם בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר כלומר אתעלה ואתנשא במדת קדושתי בזמן הגלות ולא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה לקיים מ"ש בכל צרתם לו צר והענין ההוא שקראו רז"ל ברכה ותפלה ברכה שמצינו א"ר ישמעאל פ"א נכנסתי לפני ה' להקטיר קטורת וראיתי י"ה אכתריאל ה' צבאות א"ל ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון מלפניך וכו'. ובאמת יש תימה בזה כי לא הזכיר לשון ברכה אך נלמוד שא"א לבקשה שתעשה עד שתהא ממנה ברכה למעלה ועל כן הזכיר בלשון ברכה תפלה ואמר שהקב"ה מתפלל בכל יום מאי מצלי יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי מן ומלאו את הארץ וכבשוה וכבשה כתיב ויותר נוכל לומר כי הוא לשון מניעה וכסוי כמו ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו כלומר יהי כח למדת רחמים למנוע מדת גבורתי ופחדי להתפשט וליגע בהם ויגולו רחמי על מדותי נהוג זה הלשון על הרחמים מתורגם ארי אתגוללו רחמוהי וקנה לב חכם להבין מהו על מדותי ואתנהג על בני ואו' כי ה' דבר טוב על ישראל ואל יקשה עליך עד שאבוא כי איננו לשון המקרא אלא לשון החכם המפרש והוא שתשרה שכינה בישראל וידוע הוא ששלוחו של אדם כמותו ותן דעתך להבין למה קראה עיר ואין עיר אלא קטנה וכן הוא או' בב"ר בענין וישובו העירה ולכך אמרתי שהוא מל' בגזרת עירין פתגמא וארו עיר וקדיש מן שמיא נחית ולא יתכן לומר כי בקרבך קדוש נאמר על פנימיות אספקלריא המאירה אא"כ שזה הנביא הוא מתנבא על גלות בבל אבל אם על הגלות הזה היה מתנבא לא יתכן לומר כן משום שנאמר ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר וזהו סלוק רוח הקודש וזהו שתקנו בתפלה מפני היד שנשתלחה בבית מקדשך. ואומר המכעיסים אותי על פני ופי' פני עצמי כמו ופניך הולכים בקרב ודומה לזה משז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם ועוד אמר בג' מקומות פי' הכ' שישועתן של ישראל הוא ישועתו של מקום וכו'. וכשנשתלחה היד במקדש ננעלו כל השערים ושערי דמעה לא ננעלו לפי שהדמעה באה מכח המים שנבראו מן המוח ונקראו מים טהורים כדכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וכן נקראים מים חיים שנאמר יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון וגו' וזהו פירוש הפ' יצאו מימי חסד מן החכמה חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים המערבי בקיץ בימות הדין. ובחורף בימות הרחמים. חום נברא מאש וקור נברא ממים יהיה זה שלא יפסיק עוד כל ימי הארץ וזהו יהללו שמו במחול וכא"א אז תשמח בתולה במחול במחול בגי' יד חסד ותבין ותרא מה טוב ונעים לומר אחר מקרא זה ר"ל יצאו מים חיים המקרא שאחריו והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא מתעלה מתרומם באין סוף. ונאמר יצאו מים חיים מירושלים קרא הזמנ' חקק באותיות החקוקות ברוח בינה אל החסד ירושלים זה הציבן כמו חומה כפשט הכתוב שאמר בפירוש הן על כפים חקתיך. וזה שפרש"י על כפים על השמים צורת אדם שיש בכסא וכן נשא לבבנו אל כפים במסכת תעניות בפ"ק. וכה"א לרוקע הארץ על המים וז"ש ידיו גלילי זהב זו ירושלים שעתיד' להבנות בז' מיני זהב ממלאים בתרשיש י"ב מיני אבנים טובים פי' תרשיש תרי שש. כלומר ב' פעמים ששה הם י"ב גבולי אלכסונים ומכאן נלמוד ענין י"ב אבנים שבאפוד שהיו שש שש על שמות י"ב שבטים ונקראו בכאן כולם תרשיש והוא העשירית שבהם והמים הם הנקראים מים העליוני'.