האמונה והבטחון כב

שהיא עיקר הברכה ואח"כ מזכיר ברית משום דסמיך ליה ואח"כ מזכיר תורה והוא נתן טעם בדבר לפי שהמילה ניתנה בי"ג בריתות. ואני כתבתי מה שנ"ל ע"ד פשט כאלו לא נתנו טעם לדבר כי לכל דבר יוכל אדם לתת טעם מדעתו ואין בזה הפסד מאמר והכונה בזה ובכל הדומה לזה שאלמלא לא תקנו כך או אלמלא לא נכתב בתורה כך ראוי היה אותה תקנה וראוי הוא ליכתב מטעם כך וכך ויגדיל תורה ויאדיר וצריך שיזכיר בה תורה לפי שלא היתה התורה שלמה אלא בא"י שהרי הרבה מצות תלויות בארץ ובב"ר וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת א"י ואין חכמה כחכמת א"י. נמצאת א"י ראוי' לתורה ואין התורה שלמה אלא בא"י סמך לזה הענין לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. זהו טעם להזכרת התורה לברכת הארץ בעוה"ז שבתורה כי היא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וצריך שיאמר הודאה תחלה כי על כל כבוד חופה וסוף לפי שתחלת המחשבה סוף המעשה וברכת הארץ יהושע תיקן אותה בשעה שנכנס לארץ ואחר שהזכיר כל זה בברכת הארץ כלל א"י חוזר ומברך ברכה א' כנגד ירושלים לבדה שהיא עיקר הארץ מכוונת כנגד ירושלים של מעלה וצריך שיזכיר בה מלכות בית דוד ששם כסאו ודוד ושלמה תקנו בונה ירושלים דוד תקן על ירו' עירך שלמה תקן על הבית הגדול והקדוש במקום אחר אדבר על מלכות בית דוד ושלש ברכות אלו מן התורה והטוב והמטי' ביבנה תקנו'

פרק תשיעי מכל הענינים שכתבתי תוכל להבין שאין מעשה נעשה בעולם שלא יהי' לו למעל' כח שהוא נר' כעין דוגמא ודמיון וע"כ כשנמצא בדרז"ל או בד"ת או טעם אחד מן המצות או מתן שכרן ויקראו בשם אחד אל תחשוב בלבך כי הוא נאמר על ענין השפל אבל הוא נאמר על העליון נגד השפל אבל מה שכתוב בתורה כבר ארז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו ובאומרו אין מקרא יוצא ולא אמר מקר' נדרש כפשוטו למדנו כי אע"פ שיש לתור' ע' פנים אין כל א' מהם מכחיש הפשט ואולי הפשט אחד מן הע' ואם כן אין רשו' לשום חכם לפרש בו פירוש שנכחש את הפשט שארז"ל הוא פשט המפרשים האומר מקרא זה חסר ד' או ב' תיבו' או חציו נוסף ללא צורך אלא מקרא כמות שהוא. ובאמת יש פסוקים הרבה שאנו צריכים להוסיף בהן תיבה א' או שתים כדי להבין פשוטו ולא מפני חסרון המקרא אלא מפני חסרוננו שאין אנו מבינים לשון הקודש אלא כענין שידמה ללשון שאנו שקועים בו מלשונות העמים. ואם תבין זה תן לבך במש"ה עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכ' לו ואז"ל מאי עין לא ראתה ר' יהושע ב"ל אומר זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית רשב"ל אומר זה עדן שלא ראתה עין מעולם וא"ת אדם היכן דר בגן וא"ת גן זה עדן הרי הוא אומר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן נכנס ר' יהושע בחדרי חדרים והפליג לדבר עד שהוצרך למשול הדומה במראיתו לדבר שבקש לרמוז אותו והיה יכול לומר גן כי הגפן אשר ממנה היו הענבים שהיין משומר בתוכן אין ספק כי בגן הם כמו שנאמר ויצמח ה' אלהים כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל אבל נתכוון לדוגמא ועל כן אמר יין המשומר בענביו ורשב"ל נכנס לפנים ממנו ותפס ל' הפ' ולא הוצרך לדמיון ולמשל ושניהם צדקו יחדיו. ומתוך דברי שניהם תבין מה שאמרו בענין נעשה אדם בנפשותיהם של צדיקים נמלך. ועל זה הענין הוא עתה כוונתי בפירוש דבריהם הא' מהם פי' גנזי הגן ותקון הדבר המבוקש ממנו אל האדם בסודו הרמוז בפ' עין לא ראתה ואמרו במדרש ש"ה דודיך אלו האבות מיין אלו האמהות ויש לתמוה איך אמר כי היין רמז לאמהות והלא אין היין יפה לאשה ועכ"א אין פוסקין יין לאשה וע"כ התעורר ודע שלא נחלק האומר מיין