האמונה והבטחון טו

וכפופה להורו' מוצאה כמו בבי"ת בעוקצה ר"ל בכפיפתה מורה דבר שהכל כפופין לו ועל יו"ד וי"ו נק' הקב"ה מרום וקדוש אשכון וגו' כלו' המשיך כח הירא' אל החכמה הנרמזת באמרו את ה' אלהיך תירא כי היראה קודמת לחכמה שנאמר ראשית חכמה יראת ה' מרום דין וקדוש רחמים ואת משך דכא ושפל רוח מלשון ואתא מרבבות קודש כלו' בכל אני נמצא ואח"כ אמר ואותו תעבוד ואחר שהזכיר היראה והעבודה אמר ובו תדבק ואח"כ אמר ובשמו תשבע נמצאו כולם עשרה וסמיך לי' הוא תהלתך והוא אלהיך וזה ענין עמוק ונעלם לדעת מפני מה נסמכו אבל למדנו שהתחיל ביראה ורמז אל החכמה כמ"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ואח"כ ואותו תעבוד ובירושלמי אותו ואת תורתו פי' רמז לתורה שנבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם על הדעת שאני עתיד לכתוב באשר אחר כך אמר ובו תדבק אבל עד כאן א"א להדבק בו ואח"כ אמר תשבע לשון שבועה היא היו"ד הכפופה ובה נרמז הענוה והקדושה ועל התעלות הבורא יתברך במדה הזאת אמר שהקב"ה מתפלל דא"ר יוחנן מנין שהקב"ה מתפלל שנא' ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי והפסוק הזה נאמר על בני נכר הנלוים אל ה' כמו שאומר פ' שלמעלה ממנו ובני הנכר הנלוים ובאומרו אל הר קדשי זהו הנק' כ"י ואחר כך ושמחתים בבית תפלתי. ואומר אני כי מלת בית רומז היא לאות ב' ואינו לשון בית כמות שהיא נק' וממנה אנו מבינים מ"ש בב"ר האל"ף אומר לה לבי"ת מי בראך ומראה להם בעוקצה זה שלמעלה זהו שלמעלה בראני ומה שמו והיא מראה להם בעוקצו שלאחרי' כלפי אל"ף אחד שמו על כן ראוי לו שהבית רמז להמחשב' הנרמזת באות יו"ד ואל יקשה לך מה שתמצא בספר הבהיר למה בי"ת סתומ' מכל צד ופתוחה מלפניה ללמדך שהיא בית לעולם והיינו דהקב"ה מקומו של עולם ואין עולם מקומו ואל תקרי בי"ת אלא בית הה"ד בחכמה יבנה בית ע"כ ודע שזהו מש"כ בענין א' ראיה לדבר מה שכתב שם ישב ר' אמורא ודרש למה א' בראש שהיא היתה קודם לכל ואפילו לתורה ולמה בי"ת קרובה לה שהיא היתה קודם תחלה. ולמה יש לה זנב להראות מאיזה מקום היתה. וי"א שמשם מתקיים העולם ע"כ ואחר שהזכירה אמר עולותיכם וזבחיכם לרצון על מזבחי. ומה טעם להיות כל זה כי ביתי הנז' הוא בית תפלה יקרא לכל העמים לשון הזמנה ושפכתי את רוחי על כל בשר ואומר כי אז אהפוך אל העמים שפה אחת ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחת. ענין אחר הר קדשי זו כ"י כמו שכתבתי בבית תפלתי פנימית הקו האמצעי שבה המכוון כנגד בה"מ, ופי' והביאותים כמו והכנסתים כי אצק מים מן הימין על הצמא שהם הנשמות שנא' בהן צמאה נפשי לאלהים לאל חי וגו' ונוזלים מן השמאל על יבשה ויקבל כל אחד וא' מכחו והבן מי הוא הנקרא צמא ומי היא הנק' יבשה. ואחר שתבין זה תבין למה תקנו לומר בתחלת י"ח ה' שפתי תוי"ת. ושפתי לפי דעתי לשון גבול כמו שפת הנהר והם הנקראים אשישות של סמכוני באשישות שהוא לפי דעתי יסודו' ר"ל הכחות העליונים שכנגדם היסודות וקרוב לזה מ"ש במדרש שה"ש סמכוני באשישות בשני אשות באש של מעלה ובאש של מטה ד"א סמכוני באשישות בב' אשות תורה שבכתב ותורה שבע"פ ד"א סמכוני באשישות באשים הרבה באשם של אברהם יצחק ויעקב ושל משה ושל חנה ושל אליהו ושל חנניה מישאל ועזריה ותן דעתך להבין כי לא היה בכל אלו המאמרות מי שהוציא אשישות ממשמע אש. ועתה הבן פירושם אש של מעלה ושל מטה שניהם דין גמור תושב"כ ותורה שבע"פ אחת שהכל כלולות זו בזה ואין לתמוה מן תורה בכתב ותורה בע"פ ענינה ידוע וכוונת זה המאמר כמו