האדמו"ר הזקן צט

וא"א למיקם עלה ולכן אין להוציא מספק סירכא גמורה וטרפה. וראיה דלא מכשיר הב"ח אלא בכסדרן או סירכא תלויה וכמו שמסיים הב"ח במשמוש ידא דטבחא ואין כאן ריעותא. נמצא מפורש בדברי הב"ח דאפילו בדיעבד בלא בדיקה טריפה אפילו לאחר המיעוך כולה הגם דסבר הב"ח מפורש דהבדיקה היא לחומרא וא"כ מוכח מכל הלין פוסקים דגם בדלדול היכא דא"א למיקם לבדוק ולברר דאין בו נקב עדיין בחזקת סירכא גמורה וטרפה מחמת מניעת הבדיקה הלא המה הב"ח והת"ש בשם מהר"ן שפירא ומהר"ם מלובלין ומהר"ש אידלש ושאר גאונים והפ"מ והתורת יקותיאל וכן הוא קצת משמע בחגורת שמואל על לבוש אין לענ"ד הקלושה להקל נגד כל הנך פוסקים ומה גם שכבר כתבתי בשם הרוקח שלא יהא מקומו ניכר כלל ולכן לא הזכירו האחרונים היינו הרמ"א והט"ז לרוב פשיטות וכמ"ש לעיל וזהו בענין הדלדול אם כי בנדון דידן מעדיין לא נשלמה הסירכא וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שבצבץ וגם לא נעשה כליחה אותה מקצת שנתקלפה לענ"ד אי אפשר בשום אופן להכשירה אפילו בסירכא שנסרכה לדופן דמדינא דגמרא כשר בבדיקה ואין חילוק בין סירכא לסירכא כי אנן אין בידינו לחלק היכא שכל הפוסקים הסתימו וכמו שהבאתי לעיל בשם הש"ך ומבקש אני מאת אדוני שיכתוב לכאן תשובה באר הטיב כדי שיובנו הדברים גם לאיש כמוני מקטני וחלושי שכל

וכדי שלא להוציא הנייר חלק אכתוב לאדוני קושיא א' שנתקשתי בב"ק דף צ' ע"ב תנו רבנן שור תם שהמית והוזק כו' וכי קדמוהו ודנוהו דיני נפשות ליהדר ולידיינוה כו'. ואיתא בכריתות דף כ"ד ע"א. א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו ופירש"י דהוי הפקר משנגמר דינו ואיתא בב"ק י"ב ומ"א אם נגח ואח"כ הפקיר פטור והועד בבעליו כו' ואיתא בהרא"ש דף י"ג דאפילו חכמים לא פליגי על ר' יהודה דפטור מלשלם ואם כן מאי מקשה הגמרא ליהדר ולדיינוה דיני ממונות דהא משנגמר דינו הוי הפקר ונגח ואח"כ הפקיר פטור ויש לי דרך לישב באריכות גדול אך באתי לבקש מאת אדוני לחוות דעתו הצלולה בזה. ואסיים ואומר שלום: הק' נפתלי הירש בא"א המפורסם החריף מו' ישראל הכהן מסאטנאב מ"ץ דק' בארדיטשוב וזאת אשר השיבו על זה

ידיעה בתחלה לאודועי לכת"ר כמצוה עלינו מפי חז"ל רפ"ה דברכות שהנחשד בדבר צריך להודיעו כי מעולם לא עלה על דעתי ח"ו להתיר לקלוף הסירכא בידים רק שעל ידי גלגול בין האצבעות אפילו בנחת ע"י זה היא מתקלפת מאליה מהריאה ומתנתקת מעט מעט מטה מטה עד כלותה ואף גם להלאה ממקום יציאתה ובליטתה מהריאה וכמ"ש לקמן באריכות (וכל אריכות כת"ר בזה היא בחנם ואך למותר). ומתחלה ההכרח לבאר היטב חילוקי דעות האחרונים. בענין המיעוך ומשמוש הזה

הנה בספר תורת יקותיאל כתב דבעי דוקא להיות הסרכא נמוחה כליחה כו' ויפה כיוון לפי משמעות לשון הכלבו דף פ"ז ע"א והובא בב"י ולשון מהרי"ו והובא בד"מ שכתבו לשון נימוח. אך בד"מ מסיים אח"כ שתמוה הוא המנהג שנהגו עכשיו באילו המעוכים ומשמושים כי לא מצינו שום פוסק שמתיר למעך ולמשמש בכה"ג שנהגו למשמש לפעמים זמן רב ואם ניתק מכשירים רק מנהג אבותינו תורה היא עכ"ל

והנה אם עיקר קפידתו היתה על זמן רב לחוד הרי בכלבו כתב בהדיא למשמש הרבה והובא ב"י ולא נתן שום שיעור לדבר רק שימשמש בנחת ע"ש. ועוד דה"ל לסיים ואם נמוח מכשירים כלשון מהרי"ו ולמה שינה הלשון מנמוח לניתק. אלא ודאי שכוונת רמ"א היא משום שהמשמוש זמן רב עד שניתק לא מקרי משמוש בנחת כ"כ כמ"ש בפוסקים והיינו משום דאי הסירכא היתה רכה ונמוחה כליחה מחמת רכותה ע"י המשמוש כמשמעות לשון הכלבו ומהרי"ו היה די לה במשמוש קל זמן מועט. אבל סרכות הקשות קצת ואינן נימוחים כליחה רק שנתקות באמצעיתן או סמוך לריאה ע"י מיעוך ומשמוש זמן רב אף שהוא בנחת ולא בכח מ"מ אינו בנחת כל כך