האדמו"ר הזקן צח

ואחרונים דאם יבצבץ לאחר המיעוך ואין חילוק בין סירכא לסירכא (ועיין בש"ך סימן ל"ט ס"ק מ"ו דבכל הסירכות נהוג למעך ולבדוק רק מחיתוך לחיתוך למטה מחצין מצד עיקרן)

מה שכתב אדוני שטעמם ונמוקם עמם על ענין הדלדול שלאחר המיעוך שאין צריך להסירם מכל וכל. לדעתי הקלושה יש להשיב. מה שכתב וז"ל ואם באת לחוש לכל הסירכא כולה המתקלפת וע"ג הריאה שהן הדלדולין אמאי מכשרי' בכסדרן הא הוי מחיתוך לגב אם מתקלפת כו' ואם מתקלפת משתיהן הוי מגב לגב ע"כ דברי אדוני ולענ"ד בפשיטות דלשני הטעמים בכסדרן אין כאן ריעותא כלל ואין חל עליו שם סירכא כלל כי היינו רביתייהו וכל או"א לפי פירושו וכמ"ש התוס' בד"ה היינו רביתייהו דף מ"ז ואין להאריך בפירושיהם כי כבר האריכו הפוסקים. ועיקר דלא הוי ריעותא כלל. וראיה מוכרחת דכשר בלא בדיקה. ואיך שייך להקשות דלמא מתקלפת הא אין חוששין לנקב כלל ולא לסופה להתפרק כי לא מיקרי סירכא כלל עוד יש ראיה לענ"ד לדברי אלה מסעיף ה' היכא דאם נסתפק אם היה מחיתוך או מגב והנפיחה פעמים נראה שהוא בחיתוך ופעמים נראה שהוא בגב כשר. וכתב הטור הטעם דאזלינן בתר רוב בהמות וכיון שנסתפק איך היתה נפוחה בחייה אמרינן נשחטה הותרה ע"כ וא"כ מוכח דעיקר אצלנו הריעותא דאם יש איזה ריעותא או סירכא או שאר ריעותא אותה הבהמה אינה מהרוב וצריכה לברר אותה להוציאה מהריעותא ועיין בט"ז ס"ק א') אבל היכא דליכא ריעותא אמרי' נשחטה הותרה ואזלינן בתר רוב. וזהו הטעם בכסדרן דליכא ריעותא ואזלינן בתר רוב בהונות ואמרינן נשחטה הותרה ופשוט הוא

עוד כתב אדוני ראיה ומדמה נדון דידן לסירכא מיניה וביה וכמו שם דאין סופה להתפרק או דאין בו נקב גם בנדון דידן או שלא תתפרק שם או שאין נקב במקום הדלדול שנשאר כך הוא תמצית דברי אדוני בשינוי לשון קצת והכל הולך למקום א' שאדוני מדמה נדון דידן או דלדולי סירכא של הת"ש למקום שאין מעיקרו שם סירכא עליו וכמ"ש הב"י גבי סירכא מיניה וביה והובא בש"ך ס"ק כ"ז ובט"ז ס"ק י"ד דודאי אינו סירכא אלא הפשטת הליחה של הריאה ולא בא מחמת נקב אבל בכאן הוי סירכא גמורה וצריכים אנו לברר ולהוציאה אותה מחזקת סירכא גמורה ולהעמידה על שם ריר בעלמא. וא"א לברר זאת אם לא שיתמעך בנחת והוי כליחה והוי ליה שם ריר ואח"כ לבדוק ברוק אם יבצבץ טריפה ואם לאו כשר ובודאי א"א לבדוק אלא שיתמעך בכל וכל שלא ישאר בו שום רושם דאל"כ א"א לבדוק הכל (כמ"ש לעיל בשם הפ"מ ותורת יקותיאל) גם מ"ש אדוני ובזה א"ש דברי הב"ח דלא סתרי אהדדי. ואני בעניי לפי קט שכלי נוכל לומר דלא סתרי אהדדי דבסימן ל"ט כתב טעם על הבדיקה דהיינו די"ל דעדיין לא יצאנו מידי ספק סירכא והיינו כמו שביארנו בכאן דלא יצא מידי ספק סירכא דהיינו להיות עליו שם ריר בעלמא רק במיעוך ובבדיקה לכן אם מבצבץ טרפה הגם דהנקב אפשר ע"י משמוש ידא דטבחא עכ"ז חיישינן דלמא ניתקה הסירכא בחזקה ולא יצא ע"י המיעוך משם סירכא גמורה בלא בדיקה כי תרווייהו מיעוך והבדיקה מוציאין משם סירכא גמורה כן הוא בב"ח בסי' ל"ט סעיף ט"ו וכן הוא בת"ש כוונת הב"ח ולדעתי הוא מפורש בב"ח ולכן אף דהבדיקה היא חומרא כמ"ש הב"ח גופיה בסימן ל"ט סעיף ה' מ"מ אם בצבץ טרפה כי הא בהא תליא זהו חומרא של הבדיקה אם יבצבץ יהא טרפה כי עכשיו א"א לבדוק ונתקלקל הבדיקה ובמיעוך לחודיה לא יצא משם ספק סירכא לכן טרפה וזהו ממש דבריו בסימן ל"ו אם נמצא נקב הן במקום סירכא או שלא במקים סירכא כתב שם וז"ל אין להוציא מחזקת טריפה אלא בידוע שלא היה שם נקב ע"כ ולכאורה שלא במקום סירכא לא הים בחזקת טריפה אך היינו טעוניה דהא הבדיקה מקולקל שא"א לנפחה ולו יהא דאותו הנקב שלא במקום הסרכא נעשה ע"י משמוש ידא דטבחא אבל לנפחה כראוי כמו שהיתה בחיי' א"א למיקם ולעמוד על בדיקתה כמ"ש לעיל א"כ נשארה הסירכא רק ע"י מיעוך לבד וא"א להתירה ע"י מיעוך לבד בלא בדיקה דילמא מיעך בכח כסברת הב"ח וטריפה היא. ולא זכיתי להבין דברי אדוני שכתב בתשובתו דמ"ש הב"ח בסי' ל"ט אלא שעדיין לא יצאנו כו' וכתב אדוני ובסמוך לסירכא לא שייך האי טעמא אבל כדפרישנא וכמ"ש התבואות שור סמוך לסירכא ובמקום סירכא שניהם שווין כי נשאר המיעוך לבד בלא בדיקה