האדמו"ר הזקן צז

בחינה זו קליפת הסירכא ובדיקה ברוק כי לפי הנ"ל עיקר הנסיון שיקלוף בנחת ומה לי אם הקרום רך או חזק רק שיקלוף מעל הריאה ואח"כ יבדוק ברוק שלא יבצבץ. אלא ודאי עיקר הנסיון כמו שכתבו הראשונים ואחרונים שלא יהא בהסירכא שום ממש ויעשה כליחה וריר בעלמא ולכן צריך שיהא בנחת ולכן בעגלים הרכים שבטבע' מנתקת א"א לנו לברר בזה שנעשה כליחה דלאו סירכא דלעולם שהסירכא גמורה והאי דמתנתקת ונעשה כליחה משום דרך הוא וחולשת הטבע בעגלים כנ"ל **(ולא זכיתי להבין דברי אדוני שכתב מל' רמ"א וניתק משמע דלאו דוקא נמוחה כליחה ולענ"ד נהפוך הוא דאל"כ מה יעשה בעגלים הרכים מ"ל ועוד יש כמה משמעות מלשון הש"ע דדוקא נמוחה כליחה וריר בעלמא:)** וא"כ לפי הנ"ל שזכינו לברר שעיקר הנסיון של המעוך הוא דאם הוי כליחה וריר בעלמא ולא הוי שם סרכא עליו ואין כאן נקב לפרש"י ולפי' התו' אין סופה להתפרק ואין כאן שום ריעותא. א"כ בפשיטות שצריך למעך כל הסרכא מראשה לסופה שלא יהא ניכר מקומו כלל דאל"כ אלא שישאר איזה רשימה קצת עדיין לא הוברר לנו בדיקתה דדילמא התם הוא בחזקת שאינה מנתקת כל היום וסירכא גמורה היא. ומ"ש הת"ש בשם רש"ל אם מנתקה באמצע ועדיין נשאר מקצתה בריאה ג"כ כשר. זה כתב על אותן הסירכות שבהגבהת אצבע הם נמוחים. והוא בחינה קלה מאוד וכן כתב הת"ש בס"ק נ"ג דרש"ל קאי על זה האופן וראיה מוכרחת שיש פוסקים שאוסרין מעוך ומתירין בהגבהת אצבע ש"מ דהגבהת אצבע מבורר לנו יותר דהוי ריר בעלמא ממעוך וגלגול אצבעות. לכן גבי הגבהת אצבע די לנו שניתקה באמצעיתה (עוד עיין בפ"מ שמתרץ ג"כ דברי רש"ל הנ"ל דמיירי בהכנסת יד הטבת כבר מנתקת יע"ש). אבל ע"י מיעוך ומשמוש בודאי צריך למעך ולבחון מכל וכל תדע (שאם) שלא יעשה כך איך יבדוק דילמא סתם אותו מקצת הנשאר את הנקב (וכן הוא בת"ש ודבריו נכונים) ולדעתי הוא מחמת דעת הפוסקים ולא דעת הבודקים שזה שכתב להסיר מכל וכל כמ"ש בשם הרוקח לעיל שלא יהא ניכר מקומו והכל מחמת הבדיקה ואפילו אם יאמר אדוני שהבדיקה אינו מעכב בדיעבד (שלא כדברי הת"ש ושאר אחרונים) עכ"פ מיעוך כל הסירכא מעכב וודאי כי מה לי כולה מה לי מקצתה עכ"פ צריך לבחון כדי שנדע אי סירכא גמורה אי ריר בעלמא

מעתה שזכינו לברר שהמעוך צ"ל שלא ישאר בה שום רושם סירכא כלל ק"ו ב"ב של ק"ו בבחינה שיקלוף את הריאה עכ"פ צריך לקולפה כולה כדי שנדע אם היא סרכא גמורה אי לאו. ומה גם שאדוני כתב אפילו בצבץ כשר לא הבנתי כלל היות עדיין לא נתרפאה מחלייתה דהיינו שמסופקים אנחנו אם היה סירכא גמורה. ועתה נתוסף עליה עוד ריעותא נקב מחדש. ולו יהא דתלינן במשמוש ידא דטבחא עכ"ז לא נתחזקה עדיין ששמה ריר בעלמא ואפשר שהיה סירכא גמורה כי עדיין לא נתקלפה כולה ולא נתמעכה וצריך בדיקה מדינא דגמרא ועתה שמבצבץ באותו מקום שנתלש בכח גלל כן א"א לבדוק ולמיקם על בדיקת אותו מקצת שכבר נקלף שלא בצבץ שם שזהו החוש מעיד. (דשמא הרוח אין לו כח לנשב שם עבור נקב הידוע שבצבץ שהוא גדול ובעבורו אין הרוח של הבודק הולך באותו מקצת כמו שהיה בחיי') וראייה מוכרחת דאפילו אם לא בצבץ בשום מקום אין אנו בקיאין בבדיקה מהאי טעמא דילמא לא מנפח כראוי ומכ"ש בנדון דידן שבצבץ במקום אחד החוש מעיד ע"ז שא"א לנפח כראוי וא"כ נשארה בספק סירכא גמורה הן אפילו במקום שנתקלפה כבר והן במקום שלא נתקלפה פשיטא. ועיקר היתר שאדוני כתב ודימה נדון דידן לשם ריר בעלמא מחמת אותו מקצת שנתקלפה והבדיקה שלה אינו אלא לחומרא בעלמא ובדיעבד אינו מעכב ושלא כדברי הת"ש ושאר אחרונים אבל לפענ"ד הקלושה כמדומה לי שנהפוך הוא שעדיין לא יצא משם סירכא גמורה כלל ולבדוק לה א"א מחמת שבצבץ כנ"ל גם אין אנו בקיאין בבדיקה ובפרט בעיקר הנסיון של קליפה לא זכיתי להבין על בוריו ולפענ"ד אפי' נתקלפה כולה ובדקוה ולא בצבצה ג"כ טרפה כי אם לא נתמעכה כליחה סירכא גמורה היא וכבר כתבתי לעיל בשם הפ"מ ותורת יקותיאל דדוקא הבחינה כליחה ולא בקליפה. ועל הבדיקה א"א לנו לסמוך כי אין אנו בקיאין בבדיקה ועד שנתמעך בנחת ונתהווה כליחה אז בדקינן לחומרא דאם יבצבץ טרפה וכמפורש בכל הפוסקים ראשונים