האדמו"ר הזקן צו

כמו הורדא אלא בשאר מקומות שאינו כ"כ שלא כסדרן כו'. ור"ל ודאי בסרוכה לדופן וכהאי גוונא כמו שכתב רמ"א בד"מ ולא בב' אונות שלא כסדרן ע"ש ובכהאי גוונא ודאי מיירי הב"ח בסוף דבריו ע"ש. אמנם כל זה הוא לפלפולא בעלמא בפירוש דברי הב"ח. אבל להלכה למעשה ודאי דהסומך על תשובת שבות יעקב וחינוך ב"י ופ"מ דבתראי נינהו אין מזחיחין אותו והיינו אפילו בשלא כסדרן ממש בב' אונות או ורדא ואפילו במקום התפשטות הסרכא על הריאה כמבואר שם מלשונם ומכל שכן בסרוכה לדופן וכהאי גוונא שיש להקל בפשיטות וק"ו בן בנו של ק"ו בלהלאה ממקום הסרכא דאין מקום להחמיר כלל מדינא אפילו בב' אונות או ורדא כמ"ש בתשובתי הארוכה להרב המ"ץ דק"ק בארדיטשוב אלא לחומרא בעלמא החמרתי כן כשהייתי במחנכם ובתשובתי הקצרה להרב הגאון הנ"ל ודי בזה

יד אל האשל הגדול בענקים. הוא ניהו מרנא ורבנא הרב הגאון מופת הדור מפורסם בכל קצוי ארץ ובוצינא קדישא דנהורא אספקלריא המאירה איש אלהי קדוש יאמר לו כבוד תפארתו מוה' שניאור זלמן נ"י ויופיע כאור השמש ויהלום

נדרשתי ללא שאלוני אך תורה היא וללמוד אני צריך ובפרט שראיתי והנה מנורת זהב כלה. שבעתיים כאור החונה לה. היה מכתבו הנותנת אמרי שפר. ומה גם שמכתבו הגיע לגלילותינו אשר נכתב לכבוד הרב הגאון אב"ד מבריסק דליטא. עד הגיע מכתבו ליד הנגיד הוותיק מוה' משה מאזוס מקהלתנו ושאל מאתי לעיין במילי טבא דרבנן. ועיינתי בה הדק היטב ולפי דעתי הקלושה דברי אדוני א"א להולמם. ויש להשיב על דברי קדשו לפי דעתי הקלושה היות עיקר יסודו שאותו המיעוך שהטבח קולף מהתחלת הסירכא עד מקום שידו מגעת ואם נתפרק באמצע שוב אין צריך לו לקלוף עד סוף הריאה. ואדוני מדמה ליה שהסירכא כבר עברה ע"י מיעוך ומשמוש ולא נשאר שם רק איזה דלדול. וז"ל אדוני במכתבו הנ"ל בסירכא שעברה ונתקה מהריאה ע"י מיעוך ומשמוש וגלגול אצבעות הנהוג עכשיו בכל המדינות רק שנשארו עדיין דלדולי הסירכא על הריאה. עוד אדוני מוסיף אפי' אם הבודק הסיר ומשך ממקום שפסק ולהלן ולאחר כשנפחו הריאה הי' מבצבצת תלינן כדין נקב שנמצא לאחר משמוש ידא דטבחא ותמצית דברי אדוני באותן הסרכות דמדינא דגמ' כשר בבדיקה לדעת קצת הפוסקים לכן יש להקל כאן ולסמוך על אותן אחרונים שלא הזכירו כלל להסיר שום דלדול **(אפשר נוכל לומר שלא הזכירו האחרונים לרוב פשיטות הדבר כי כבר כתב הבית יוסף בד"ה ור' יעקב גאון בסי' ל"ט הם בשם הרוקח כו' ואין מקומן ניכר כלל נמצא מפורש שלא יהא רושם סירכא כלל ניכר לכן האחרונים לא הזכירו רק סתם עברה ע"י משמוש וגלגול אצבעות ובודאי מכל וכל כמו שכתב הב"י:)** ואני בעניי לפי קט שכלי אין הנדון דידן דומה לדלדול ובראשונה בנדון שאלה דידן אפילו אם יתקלף הסירכא מתחלת תליית הסירכא עד סוף הריאה צריכים אנו להתבונן קליפה זו מה טבעה כי בכל דברי ראשונים ואחרונים לא הזכירו שם קליפה. וכמ"ש הפרי מגדים בסי' ל"ט וז"ל שאותן האוחזין בצפרנים וקולפין את הסירכא ונעל הריאה הם מאכילין טרפות לישראל. וגם הבעל תורת יקותיאל הפליג להחמיר מאוד וז"ל ונמוח במשמושו משמע דנמוח לגמרי כמו ליחה בעלמא כו' וכתב והשומע ישמע ויחדל ואל ילך בדרך אתם עם הנוהגין להסיר הסירכות מעל הריאה ואומרים שזהו המעוך ומשמוש שכתבו הפוסקים כי הם מאכילין טריפות לישראל וראוי להזהיר אף על כולם כי המקילים לא הקילו אלא אם נימוח ע"י שנגלגל בקל בין אצבעות וזה נימוח כליחה בעלמא כו' ולכן צריך להסיר כל הסירכות שלא ישאר שום דלדול בריאה וכו' ופשיטא שלא יקלוף כמנהג' הרע אלא יגלגל בין אצבעות ע"כ דבריו. וטעמם ונימוקם עמם כי עיקר הנסיון לדעת אם היה סירכא גמורה או ריר בעלמא לשני הטעמים או שכבר ניקב או שסופו להתפרק ואם הבחינה יהא נעשה רק ע"י שיקלוף את הריאה ואפי' אם הקרום לא נמוחה כליחה נמצא נשאר הכשירה עיקר על הבדיקה דהיינו לאחר שנתקלפה מנפחה. א"כ קשה בתרתי חדא הא אנן אין אנו בקיאין בבדיקה כמ"ש הרמ"א דדלמא לא ינפח כל כך כמו שהיה בחייה. ועוד ל"ל למעך ולגלגל בין אצבעות וכמה אזהרות שיהא בנחת יחתוך בסכין התחלת הסרכא ויקלוף ויבדוק ברוק ע"י נפיחה ולא יבצבץ ויהא כשר (וכן הוא בט"ז בסי' ל"ט) ותו אפילו בעגלים הרכים ג"כ יהא מועיל