האדמו"ר הזקן צה

הב"ח סט"ו דהבדיקה היא שאם תבצבץ הוא סי' שניתק בחזקה וכו' וגם יש לומר שהבדיקה היא כמ"ש התוספות גבי כסדרן לראות אולי נשאר איזה נקב כל דהוא שלא סתמה הסרכא וכמ"ש במשבצות זהב סי' ל"ו ס"ק ז' והוא חששא בעלמא ולכתחלה דוקא ע"ש ובסי' ל"ט ס"ק י"ב שכ"ד הט"ז להדיא **(ובאמת דעת התבואות שור שהבדיקה היא לעכב אפי' בדיעבד נפלאה ממני דממה נשך אם באת לחוש לדעת האומרים דהמיעוך אינו סי' כלל לריר בעלמא או שמא מיעך בכח כמו שכתב התבואות שור בסי' ל"ו וסרכה גמורה היא אם כן מאי מהניא לה הבדיקה הא אין שום בדיקה לסרכא כדאי' בגמרא בהדיא דלית לה בדיקותא ואיך תוכיח הבדיקה שאינה סירכא אלא על כרחך צריך לומר דהמיעוך מוכיח עלי' דודאי דאינה סירכא גמורה שבגמרא אלא ריר בעלמא והב"ח כוונתו ג"כ לחומרא בעלווא שאם תבצבץ בודאי ניתק בחזקה אבל אם לא תבצבץ סמכנין אמיעוך שהעבירה דמוכיח עליה שהיא ריר וכשרה מדינא בלי בדיקה כמו שכתב הבית חדש בס"ה בהדיא:)** ובהא אתי שפיר טובא מה שכתב הב"ח סימן ל"ז להחמיר אף אם נמצא נקב בסמוך לסירכא שעברה ע"י מיעוך דלא תלינן בטבח' דדוקא בועה שלא היתה בחזקת טריפה וכו' דלכאורה הרי גם בסמוך לסירכא לא היתה בחזקת טריפה אלא ומשום דמחמרינן לכתחלה לבדוק אחר המיעוך אולי יש איזה נקב שלא נסתם ואף דהיא לחומרא בעלמא לכתחלה דוקא היינו בסתם אבל היכא דנמצא נקב בפועל ממש אלא שבאת לתלותו במשמוש הטבח לא תלינן דרגלים לדבר שהסרכא יצאה מנקב זה לשטת רש"י אלא שלא הספיק' לסתמו עדיין כמו שכתוב במשבצו' זהב סימן ל"ו. ומה שכתב הב"ח ס' ל"ט סט"ו דודאי כך הוא דתלינן דהנקב הגיע ע"י המשמוש ומיעוך בחזק' אלא שעדיין לא יצאה מספק סירכא וכו' ובסמוך לסירכא לא שייך ה"ט יש לומר שאין דברי הב"ח סותרים זה את זה דבסי' מיירי בסירכא שלא כסדרן ממש שהיא טרפה ודאי מדין התלמוד וכדמסיק התם דאין להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע וכו ובסי' ל"ט לא מיירי בכה"ג דהא כתב שם תחלה מוטב שיהיו שוגגין כו' מכלל דאין לזה שום היתר בעולם כלל וכלל אלא מיירי כשאינה בחזקת טריפה ודאי מדינא כגון לדופן ולשומן וכהאי גוונא ואף את"ל דמיירי בכסדרן ממש דוקא (כמ"ש בסי' ל"ז אבל בכסדרן כו') מ"מ היינו דוקא כשמוצא הנקב במקום שחוששין בו דהיינו במקום הסירכא הצריכה מיעוך בנחת להוציאה מכל סירכא ולהיות עליה שם ריר בעלמא אבל לאחר שכבר עברה הסירכא וניתקה ע"י המיעוך וגלגול אצבעות רק שנשארו דלדולים ודאי דאין להחמיר כל כך אם משך בכח שאפשר לתלות בו הנקב ואף גם שלא היה יכול להסירה משם בנחת מה בכך שנדבקה ונשרשה שם מאד לקרומי הריאה עד שא"א להפרידה מהם אלא בנקב מאחר שאין צריך כלל להסירה ולבדוק תחתיה לפ"ד האחרונים ובפרט בנסרכה למקום שאין הנקב פוסל דרבים מהראשונים מכשירים בבדיקה כך כמות שהיא כנ"ל. ויותר אין להאריך: אחר זמן מה כתב אדמ"ו עוד מענין זה בזה"ל

יג הנה אחרי שובי נחמתי במ"ש דאף את"ל ולדחוק דהב"ח סי' ל"ט סט"ו מיירי בסירכא ש כסדרן וכהאי גוונא כו' כמ"ש בסי' ל"ז וכו'. דא"א לדחוק כן כלל בלשון הב"ח שם בסי' ל"ט סט"ו דלעיל דהא התם מיירי הב"ח במיעוך ומשמוש הנהוג ובכסדרן ממש אף גם להמחמירים לבדוק שם א"צ למעך ולא להעביר הסרכא כלל וכלל אלא לבדוק ברוק או פושרים כך בעוד הסרכא קיימת כמבואר בתוס' וכמו שהאריך בזה בתורת יקותיאל רסי' ל"ח וזו היא ג"כ כוונת הב"ח בסי' ל"ז דאף גם להמחמירים להצריך פושרין או רוק להסרכא כסדרן או סרכא תלויה אפ"ה אם מוצא נקב ואיכא למתלי בטבח תלינן משום דלא היתה בחזקת טריפה כסרכא שלא כסדרן דאינה כשרה אלא כשעברה ע"י מיעוך דוקא וכיון שנמצא נקב רגלים לדבר שהיתה סרכא גמורה הבאה מחמת נקב והמיעוך היה בכח וחוזק קצת. ובנמצא הנקב סמוך למקום הסרכא אמרי' שלא סתמה עדיין הסרכא את הנקב (כמ"ש בפ"מ סי' ל"ו) אבל בכסדרן ובתלויה א"צ להעביר כלל הסרכא ע"י מיעוך תחלה. ובסי' ל"ט סט"ו כוונתו ודאי בסתימת לשונו משום שסמך על מ"ש שם בתחלת הסעיף בפי' דעת הר"ד יחייא דהיתר המיעוך אינו בסרכא שהיא שלא כסדרן כל עיקר