האדמו"ר הזקן צד

משך את הדלדול בכח וחוזק כל כך שנוכל לתלות בו הנקב אם לאו. אמנם לצאת לכל הדיעות ולחוש לחומרות השמלה חדשה דלכאורה משמעות לשונו להחמיר להסיר כל הסרכא מראשה לסופה אף גם הדלדולים ע"י מיעוך ומשמוש בנחת דוקא ולא בכח וחוזק וגם לבדוק אח"כ בפושרין או ברוק בכל מקום הסרכא כולה מראשה לסופה והבדיקה מעכבת אפילו בדיעבד בכולה ולזאת אין לתלות במשמוש ידא דטבחא דעכ"פ אין כאן בדיקה ולא מיעוך ומשמוש בנחת אי לזאת אמרתי להם כי די להם להחמיר בזה ולא להקל בסרכא שלא כסדרן ממש המטרפת ונדינא דגמ' לכ"ע דהיינו כשב' קצוותיה הן בריאה וכדאיתא בגמרא דף מ"ח דאי האי אינקב טריפה כו' או דאי האי מינקב לגירסת הרמב"ן והרשב"א אבל בשאר שלא כסדרן שנסרכה למקום שאין הנקב פוסל בו כגון לדופן או לשומן הלב וכה"ג דלהרבה מגדולי הראשונים מכשרינן בבדיקה ש"ה ר"ת בספר הישר והרב רבינו זרחיה הלוי וכן דעת הרמב"ם מדינא דגמ' דסבירא ליה הלכה כרש נחוניה ולא כרבא ולשיטת רש"י לפי דעת הרשב"א גם רבא ס"ל הכי דסגי בבדיקה וליכא מאן דפליג בהא בגמרא והבדיקה היא אפי' בעוד הסרכא היא על הריאה כמבואר שם בר"ן בהדיא ודאי דבכהאי גוונא עכ"פ יש לסמוך על הפוסקים האחרונים שאנו נמשכים אחריהם בכל מקום ה"ה רמ"א ורש"ל וט"ז וש"ך שלא הזכירו כלל להסיר שום דלדול הנשאר וכונו שהודה התבואות שור גופיה שכ"ד רש"ל וסיעתו (ומוכרח הוא ודאי דהא עפר או חול לא מהני כלל כי אם לנתק הסרכא באמצעיתה או בסמוך ליציאתה ותלייתה מבשר הריאה ואדרבה יש לומר לדעתם דדווקא כשנתמעכה ונימוח כליחה בין האצבעות כמ"ש בתורת יקותיאל אלא דהת"ש ס"ל דזהו עדיף טפי כשמתקלפת מע"ג הריאה כולה מעט מעט ע"י גלגול אצבעות שמורידן למטה מטה ומגלגל עד שמתקלפת הסרכא כולה מע"ג הריאה וכמ"ש בגבול בנימין ולשון ניתוק שברמ"א והאחרונים מסייעא לי' להתבואות שור דלאו דוקא נימוחה כליחה ובניתק ונפסק' אין לחלק בין מקום יציאתה ותלייתה לשנתקלפ' מעל גבי הריאה בסופה ואדרבה זהו עדיף טפי לפי דעת הת"ש) אלא שתפסל מחומרות ספרי הבודקים ולא ספרי הפוסקים שאנו נמשכים אחריהם במדינות אלו משום שענין המיעוך לא ס"ל לרשב"א וכמש"ש ס"ק נ"ג (אלא דמש"ש דהא לא נזכר בכלבו מענין מיעוך ומשמוש כו' צע"ג דבהד' כתב כן בכלבו והובא בבית יוסף ורשאי הבודק למשמש בסרכא הרבה וכו') אבל הרי הפוסקים האחרונים ראו דברי הרשב"א ואעפ"כ כתבו מה שכתבו ואי לזאת יש לנהוג בזה כהכרעת רמ"א בד"מ מדעת עצמו להחמיר בנסרכו האונות שלא כסדרן וכן בורדא ולהקל בשאר סירכות שיש בהן סברות רבות להקל בלא"ה. אבל באמת טעמם ונימוקם עמם שהרי עיקר טרפות דסרכא במקום יציאתה מהריאה לחוד ונתלית ומסתרכת משם למקום אחר תליא מלתא מדמכשרינן בגמרא בכסדרן ואם באת לחוש כל הסרכא כולה המתקלפת מעל גבי הריאה שהן הדלדולים אמאי מכשרינן בכסדרן הא הוי מחתוך לגב אם מתקלפת מעל גבי אונה אחת ואם מתקלפת משתיהן הוי מגב לגב ועוד דהא אנן מכשרינן סרכא מינה ובה, ואפי' בלא בדיקה כלל משום דאין סופה להתפרק שם ולינקב לשיטת התוס' וסיעתם דיש סרכא בלא נקב או משום שהסרכא סותמת הנקב מאחר דאין סופה להתפרק לשיטת רש"י דאין סרכא בלי נקב כמ"ש הת"ש גופיה ואם כן אף גם ביוצאת ונתלית ומסתרכת למקום אחר ועברה ממקום יציאתה ע"י מיעוך וגלגול באצבעות ואף גם אם נתקה ונפסקה באמצעיתה די לנו להסיר הדלדול ממקום יציאתה ותלייתה לבד בכדי לבדוק שם יפה ברוק אבל למה לנו להסיר כל הדלדול כולו מהריאה עד כלותו כדי לבדוק שם כנ"ש הת"ש סוף ס"ק נ"ז שזהו עיקר טעמו להחמיר כספרי הבודקים ולא להקל כהפוסקים הלא אין שם ריעותא כלל דלשיטת התוספות לא חיישינן שתנקב שם ולשיטת רש"י לפ"ד הת"ש אף אם יש שם נקב הסרכא סותמתה משום דאין סופה להתפרק שם בי ע"י משיכת האונות שנמשכות לכאן ולכאן תתפרק במקום יציאתה ותלייתה לחודיה ועכ"פ לא יותר ממקום שניתקה ועברה ע"י מיעוך וגלגול אצבעות ואמנם דעת האחרונים שאין צריך להסיר כלל הדלדול אפי' ממקום יציאת הסרכא ותלייתה מהריאה (ואף אם נתמעכה ונפסקה שם באמצעיתה וכמו שכתב התבואות שור גופיה לדעתם) דכל כה"ג הוי ליה לפרש ודאי והא דלא חששו שהדלדול סותם הנקב כמ"ש הת"ש יש לומר דס"ל כמ"ש