האדמו"ר הזקן צג

החולץ (דלמיעוטא דלא שכיחא אפי' ר"מ לא חייש כמו סתם ספרי דדייני כו') וראיית או"א מגבינות לק"מ להרא"ש משום דהתם ס' שהחליף גוי היא מילתא דקביעותא דשכיחא טובא להפקיד או לשלוח ע"י גוי ונאסרה בגזירת חכמים שנגזרה עליה במנין תמפ"ג בחותם א' וגזרו אפי בדיעבד כדי שלא יבאו להקל לכתחלה כי היא מילתא דשכיחא טובא. משא"כ כשאירע לפעמים איזה ספק בדרבנן בדרך מקרה שלא מצינו שגזרו עליה חכמים בפי' מוקמי' אדינא ספק דרבנן להקל וה"ה והוא הטעם בס' שקול או תרי ותרי אם עברו כבר שלשים יום באדם או ח' ימים בבהמה שהספק הוא ג"כ דרך מקרה שקנה מנכרי ולא מישראל) שלא מצינו שגזרו עליו חכמים. וחזקת איסור ליכא הכא משום דרובא עדיף ומפיק לה מחזקה. וזו היא ג"כ כוונת הרא"ש במ"ש ועוד דאזלי' בתר רובא כו'. לומר דרובא דעדיף נמי מפיק מחזקה. דאף דאנן חיישי' למיעוטא לאסור מדרבנן לא אלים כל כך איסור זה דרבנן לשוויה חזקת איסור גמורה מדרבנן מאחר שאינו איסור ברור ומוחלט שהרי התירוה לגמרי באשת כהן. והרשב"א פליג בהא וס"ל דמכל מקום באותן מקומות שהחמירו בהן חכמים ואסרו אפי' בדיעבד הויא חזקת איסור גמורה כגון גבי בהמה וה"ה לאשת ישראל שהיתה בחזקת איסור לשוק מדרבנן (אבל אין לומר דהיינו טעמיה דרשב"א משום חזקת הולד בעודו במעי אונו דלא כלו עדיין חדשיו לדידן דחיישי' למיעוטא ולא אזלינן בתר רובא מדרבנן. דז"א דאף דחיישינן למיעוטא ואמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אפ"ה לא הוי אלא פלגא ופלגא כדאי' רפט"ז דיבמות אפי' אליבא דר"מ)

אכן לפ"ד הרב ב"י בש"ע דפסק באה"ע סי' קנ"ו כתשו' הרא"ש ובי"ד ססי' ט"ו כתשו' הרשב"א צריך לדחוק ולומר שהבין ברשב"א במ"ש מחמת קטנותו כו' (וכן לשון גדיים קטנים שבלשון השואל ובש"ע) כמ"ש הפרי תואר דהיינו שניכר לעין שנולד מימים מועטים בכה"ג דלא הוי ס' שקול אלא הספק הוא משום דאיכא בן ס' ימים דמחזי כפחות מבן ח') ע"ש אמנם למעשה יש להחמיר בס' שקול כמשמעות לשון האחרונים ופשט לשון הש"ע. ומ"ש הש"ע באה"ע להקל כהרא"ש יש לומר משום דהתם יש עוד צד להקל אילו לא היו שום עדים כלל לא להקל ולא להחמיר כמבואר שם בתשו' הרא"ש הובאה ב"י משום קלא דבתר נשואין וכו'. אף דבתרי ותרי ל"מ ה"ט כמבואר שם מכל מקום כדאי הוא ה"ט לצירוף להקל כהרא"ש נגד דעת הרשב"א שהביא בי"ד להלכה להחמיר בכה"ג וגם יש לומר שבי"ד לא החמיר לחוש להרשב"א אלא לכתחלה ואפשר נמי שגם דיעבד שלא לאכול גדי זה הוא ענין קל מלאסור אשה לבעלה עד שתחלוץ. כי אולי אין כח ב"ד יפה לכוף היבם לחלוץ (גם תיאסר לכהונה אם תתאלמן) וכ"ז בס' שקול דווקא ודומיא דתרי ותרי אבל לא להחמיר כ"כ כהת"ש: תשובה להרב הגאון דק"ק בריסק דליטא יצ"ו

יב פתח דברי יעיר אור סליחתו על שלא חשתי והתמהמהתי עד כה להשיב מפני הכבוד כי ה' יודע ועד שדבריו חביבים ועריבים עלי רק בהיות כי הגיעני גי"ה בברדיטשוב בהיותי עומד על פרק הנסיעה לביתי והייתי טרוד מאד בעניני הכלל ה' ירחם ובבואי לביתי על יו"ט העבר חפשתיו ולא מצאתיו כי שכחתי אותו בברדיטשוב מגודל הטרדא וכתבתי לשם להשיבו אלי וצפיתי לתשובתם כונה וכמה שבועות ימים ואין עונה ולזאת אני משיב לפ"ד הרשום בזכרוני

לענין שאילה דשאילנא קדמיכון אודות אשר השבתי לשואלי דבר להסכים ולבא אחר הרב אשר כבר עשהו הלא הוא מחותני הגאון החסיד המנוח זצ"ל אב"ד דק"ק ברדיטשוב בהוראה להיתר בסרכא שעברה וניתקה מהריאה ע"י מיעוך ומשמוש וגלגול באצבעות הנהוג עכשיו בכל המדינות רק שנשארו עדיין דלדולים מהסרכא על הריאה וכשהסיר הבודק הדלדול כמנהגנו לא יכול להסירו בקל ומשך בכח וחוזק קצת וכשנפחו הריאה היה מבצבץ באותו מקום שמשך בכח קצת והורה להתיר כדין נקב שנמצא היכא דממשמשא ידא דטבחא דתלינן בטבחא. ובהיותי שם נאספו אלי בעלי הוראות דשם והסכמנו למיגדר מילתא ולרווחא דמילתא להיות הוראה זו מסורה למורי הוראות דווקא ולא יורה הבודק לבדו כי כח ב"ד יפה לחקור היטיב אם