האדמו"ר הזקן צ

דאורייתא מחמת חסרון בקיאות (ורמ"א קאי בשטת הב"י בש"ע) וצ"ל הסכין חלקה לגמרי וזה דבר הקשה להיות חלקה וגם חדה להנצל מספק שהייה בבהמה אם לא בסכין מלוטשת ואף שימצאו שוחטים אומנים שיוכלו להשחיז אף סכין שאינה מלוטשת להיות חד וחלקה אך לאו כ"ע גמירי אומנות זו וגם כדי להשחיז כן הסכין נצרך שהות מרובה ואין כל העתים שוות להשוחט משא"כ במלוטשים קל הדבר להאומנים בלי שהות מרובה כלל. וממוצא דבר נשמע כי חלילה לנו להוציא דבה על מדינות המקילין בזה וסומכים על הפוסקים המקילין בשיעור פגימה וגם חלילה לכם להקפיד על מדינות המחמירין וחוששים לדעת פוסקים המחמירין בשיעור פגימה וכה"ג מצינו כמה דברים שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר כמו חדש ותפלת ערבית בזמנה וכה"ג טובא

ח ואודות איסור השוחטים שאסרו הקהל שחיטתן אין מקום לחוש אלא כשאסרו למגדר מלתא דאיסורא לעשות סייג לתורה כמ"ש הרא"ש בתשובה הובאה בפר"ח סי' א' (ס"ק ל"ח) אבל לא בשביל דבר שבממון אבל איני יודע למה אין חשש מפני המחלוקת ח"ו

ט המכסה אני מאוהבי את אשר הודעתי נאמנה בישראל בכל סביבותינו אודות השוחטים שנתרבה מקרוב מצוק העתים ה' ירחם ומשיגים גבול ריעיהם אשר כי אף גם שאין לפסול שחיטתן משורת הדין שהחשוד לדבר א' אינו חשוד כו' ומה גם מאיסור קל וחומר אמנם זהו כששוחט לעצמו דווקא אבל הממונה לשחוט לאחרים דמדינא דגמרא צריך להראות סכינו לחכם דווקא ומנדין ע"ז ולפ"ד הרמב"ם וסמ"ג וסיעתם הנדוי הוא משום חשש פגימה ולא משום כבוד החכם דאין מנדין אלא מי שמבזהו ח"ו ולא מי שאינו מכבדו אפילו בקימה והידור שהוא מה"ת כמ"ש בהגמ"י הובאו ב"י וט"ז סי' של"ד להלכה וכ"ש בלהראות סכין דרבנן אלא דמשום חשש פגימה לחוד משום דהרבה ישוב הדעת וי"ש צריך לבדיקת הסכין הוי סגי להראות הסכין לאיזה תלמיד בעלמא כל שיודע דת ודין בדיקת הסכין וירא ה' מרבים ולא הצריכו להראות לחכם דווקא רק מפני כבודו של חכם כו' ועיין ת"ש דאף להרא"ש וסיעתו לא מהני מחילת החכם משום דמקשש איסור נמי נגעו בה כשיטת הרמב"ם וסיעתו אלא עיקר ההיתר הנהוג עכשיו שאין מראין הסכין הוא כמ"ש הרא"ש והובא בש"ע להלכה כי הם זהירים והרבה ישוב הדעת צריך כו' וכ"כ הב"י ורמ"א בד"מ סימן א' דלא די בחזקת כשרות דכל ישראל אלא שיודעים בו שהוא אדם כשר ע"ש בד"מ וא"כ איפוא מאחר דתלמוד ערוך הוא דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו ממנו מקרי רשע הרי הרשע אינו אדם כשר ואינו ירא את ה' ודאי רק שבדבר שלא נחשד בו מוקמינן ליה בחזקת כשרות דכל ישראל אבל לא מיקרי אדם כשר וי"ש לכל מודה על האמת כי הרשע ואדם כשר וי"ש שני הפכים ולזאת לא טובה השמועה אם אמת הדבר שמו אייזיק ממחניכם רוצה לקפח פרנסת השו"ב מומחה מ' שמואל והדבר מוטל חובה על מע"ל וכל אנשים השומעים להתאמץ בכל עוז להסיר מכשול זה ולדבר ג"כ על לב מו' אייזיק ולהראותו מכתבי זה ולפרוס בשמי בשלום הרב המ"צ דמחניכם ועמו הסליחה אשר לא יחדתי הדבר לכבודו כי לא ידעתי אכנהו ולבקש מכבודו ג"כ כזאת וכזאת. להעמיד על האמת והשלום וה' שלום ישים שלום בשעריכם ד"ש וטובתם מלונ"ת שניאור זלמן בא"א מ' ברוך זללה"ה

י הנה לפי הנשמע בעיקר קפידת הרב בגזירתו היתה על קבלת רשות ממנו דוקא. הנה באמת אין זה כדאי לאסור אסור כי אין לזה מקור בפוסקים כלל ואדרבא נהפוך הוא מבואר בט"ז (סי' א' סק"ד) שלא הקפיד אלא על השוחטים שאינן חכמים בלא"ה דהיינו שלא הגיעו להוראה ומדקדוק לשון רמ"א שם חכם ומומחה בה' שחיטה משמע דסגי במומחה [וחכם] בה"ש לחוד דאל"כ הל"ל חכם לחוד וכ"מ בהדיא בד"מ שם וכ"מ בהדיא ביש"ש ובש"ך ס"ק כ"ח רגילים אף בעלי הוראה כו' מכלל דגם באין בעלי הוראה סגי לגדול בן י"ח שנה עכ"פ וכ"מ ג"כ במהרא"י (ס' קע"ז) וע"כ צ"ל שלא נתפשטה בימיהם תקנת רגמ"ה שבסוף תשובת מהר"מ שהביא בת"ש אם לא נסהו הרב כמו שיש הרבה תקנות שם שלא נתפשטו במדינות אלו כמו המעשר וכיוצא בו ע"ש בסוף ת' מהר"מ ובלאה"נ צ"ל כן מדלא מצא הרמ"א בד"מ סמך למנהגנו ליטול קבלה כ"א ע"פ דרך הרמב"ם