האדמו"ר הזקן פח

ועומדים מאתנו השיינקארע"ס לסגור החדרים שבהם היי"ש והשכר לבל ימכר בשיינ"ק ומצפים לתשובות פ"ק איך ומה להתנהג כאו"א בפרט. וגם לרבות שאלה זאת על קמח שנפל עליו מים ונתחמץ. הגם שנשלח שליח מיוחד לק"ק יאנוויץ לאחיו הרב נ"י בחוה"פ לשאול השאלה הזאת והשיב לנו תשובה כאשר יראה מע"ל אך שאין מבורר הפסק בבירור לכן אנחנו מצפים לתשו' פ"ק דברי אנחנו מנהיגי קהילתנו ליעלט: נאום יהושע פאלק בן יהודה ליב ונאום יוסף בן יהודה ליב וזה אשר השיב

הלוקחים שכר שלקחו אחר מכירת האטקופשטי"ק כל השכר למו' בנימין וכן כל השיינקארע"ש היהודים שמכרו תחלה השכר למ' בנימין ואח"כ לקחוהו ומכרוהו לגוי למכור בפסח בלי רשות והרמנא ממו' בנימין כולם יחזירו עכשיו כל השכר שבעין למ' בנימין ויאמרו לו הנה שלך לפניך כדין גזל חמץ ועבר עליו הפסח ומ' בנימין יחזור ויקנה כל השכר הנ"ל בדבר מועט מגוי שמכר לו כל החמץ שבעיר ואף גם זה השכר היה בכלל המכירה אלא שנגזל ממנו בזדון או בשגגה אך השכר שלקחו קודם שנמכר למ' בנימין בקגא"ס כדת אין בידי להתיר כעת מחמת חסרון ידיעה איך מסרוהו לגוי למכור בפסח כאשר כתב אליכם אחי נ"י וגם השכר שנמכר תחלה למ' בנימין אין להתיר אלא למוכרו לגוי על שיינ"ק ולא ישתה ממנו שום בר ישראל אמנם היי"ש כולו בין שלקחוהו השיינקארע"ש היהודים אחר שנמכר למ' בנימין כדת בין שלקחוהו מקודם לכן יש להתירו למכרו לגוי על שיינ"ק ולא על הור"ט פן ישתה ממנו איזה בר ישראל והטעם לכל הנ"ל נלאתי נשוא במכתב ופא"פ אדבר אי"ה. ושאלת הקמח היא סתומה מאוד איפוא היה ומתי נפלו עליו מים ואם היה ברשות ישראל בפסח בוודאי צריך להשליך לנהר כל מקום המלוחלח מהקמח. שניאור זלמן

ה וביאור הב"י בב' מקומות לא נפניתי כעת בדבר שאין נ"מ לדינא ועד האחרון אני בא ומודיע נאמנה לשום עיונו בתו"ש כמדומה לי שהאריך בזה ואודת תערובת בצק חמץ בבצק מצה תליא בהא אם יש בילה כמ"ש בי"ד סי' שכ"ד והוי כלח בלח ואינו חוזר וניעור או אין בילה והוי כיבש ביבש דחוזר וניעור לפי מנהגינו שברמ"א סי' תמ"ז ס"ד אך לפי מ"ש המ"ח סי' תס"ו (סק"ט) דאפי' פירור חוזר וניעור ור"ל אף שנאפה קודם הפסח דס"ל דהוי כיבש ביבש לא ידעתי מקום לספיקו דמעכ"ת אך באמת אני אינני מורה כן לעניים משום שמחת יו"ט לאסור האפיי' קודם פסח מחשש פירור דמיפרך. וטעמי ונמוקי לא עת האסף פה כי הדברים עתיקים וארוכים וה' שנותיו יאריך כנפש או"נ ש"ב שניאור זלמן

ו גי"ה ואת כל אשר בה ראיתי וקריתי ובאתי בקצרה לאמר עם הספר אודת איסור בישול מצה שנתפררה. באמת כי גם שאינו איסור גמור וברור מדינא מ"מ המחמיר תע"ב ואינו מן המתמיהין לאמר כי היא חומרא בלא טעם אלא טעמא רבא איכא במלתא ליזהר מחשש איסור דאורייתא לפ"ד סמ"ק ורי"ר הובאו ב"י סי' תס"א וכן פסק הפר"ח שם (ס"ב) בקמח שנקלה דחיישינן שמא לא בשול שפיר. והנה עינינו רואות בהרבה מצות שיש עליהם מעט קמח אסר אפייה וזה בא מחמת שהיתה עיסה קשה ולא נילושה יפה יפה ומ"ש בט"ז (סוף) סי' תנ"ט דבדיעבד שרי היינו המצות לחודייהו אבל לשום במרק מסתפק המ"א ססי' תס"ג אפי' בדיעבד ואף דמסיק להחמיר משום הפסקת המצה בין הקמח והאור והכא לא שייך ה"ט בקמח שע"ג המצה היינו לפ"ד רש"י והרמב"ם שם במ"א אבל לפ"ד הפר"ח שפסק כסמ"ק ורי"ר בקמח שע"ג המצה נמי איכא למיחש אפי' בדיעבד. ואף שהפר"ח ס"ל לחלק בין קמח הרבה למעט שע"פ העוגה וחולק על הרשד"ם דלא ס"ל חילוק זה פשיטא דהמחמיר כהרשד"ם תע"ב דהא גם המ"א לא ס"ל חילוק זה דלא נסתפק אלא בדיעבד אבל לכתחילה מודה דאסור אפילו בקמח מעט שבמצה ניתן במרק לפ"ד סמ"ק ורי"ר. ומ"ש המ"א ססי' תנ"ט ועוד דהא נקלה כו' הוא