האדמו"ר הזקן פז

מנהגא וה"נ ס"ל להירושלמי כמ"ש הפוסקים בירושלמי פ' הפועלים דמנהג מבטל הלכה והתוס' לא חששו לקושיא זו ומשום הכי אי לאו דתמה על הירושלמי מצד עצמו לא הי' מפרשים פי' אחר בירושלמי וכטעם דאפשר לומר דהירושלמי ס"ל דהא דרב בהאי אתמר: סליק

ב להודיע לכל ב"י עדת עם הקודש גודל חומר עון איסור שבת דדשו בי' רבים פה קהלתנו ונעשה להם היתר שמחזיקין מחיה בשבת ועוברים על כמה איסורים איסור מדידה ומקח וממכר וחישוב סכום מנין ועוד כמה וכמה איסורים הגם שיש איזה התירים באם שאינו מזכיר לו שם מדה ואינו מודד לו מלא היינו דווקא כשנותן לו בלא מעות דאז הוי כשאלה משא"כ כשמוכר בעד מעות דהוי משא ומתן גמור ואפי' ע"י גוי אסור אם לא באופן שיתבאר למטה כדאיתא בהדיא בגמ' ספ"ג דביצה ע"ש ברש"י והנה מהראוי היה להטיל גודא רבא ע"ז כמבואר בפ"ד דקידושין ע"ש אבל בוודאי ישראל עם קדוש וטהור א"צ לזה חלילה ואפילו בכותי אמרו לא שביק התירא ואכיל איסורא ר"ל ובאם שיהיה איש שוגה ופתי אשר לא יאמין לדברים האלה ונקל בעיניו עון איסור חילול שבת השקול כע"ז ר"ל כמבואר בש"ע י"ד סי' ב' אזי חיוב גמור לכל מי שיודע ממנו וממעשיו להגיד קלונו ברבים כדי לבער מעשיו הרעים מקרב ישראל ואם יחפה עליו ולא יגיד ונשא עונו ולהשומעים יונעם ותבא עליהם ברכות טוב. וכן יעשה כל איש ישראל שמחזיק מחיה יבקש לו גוי ויאמר לו בזה"ל אם הייתי רוצה לשכור אותך שתמכור משקה שלי בשבת הייתי נותן לך עד"מ מן טאפ שכר א' טפל ומן טאפ דבש א' קטנה ומן טאפ יי"ש ג' קטנים עד"מ. עכשיו אין אני שוכר אותך רק אני מוכר לך שיהיה המשקה שלך ואתה תתן לי בעד כל טאפ המעות שתקבל בעדו פחות א' טפל מן טאפ שכר ופחות א' קטנה מן דבש ופחות ג' קטנים מן טאפ יי"ש עד"מ וישראל יקנה לו בלב שלם המשקה שלו בעד סך מעות שיפסוק אתו עמו בעד כל טאפ ורשאי הישראל להיות יוצא ונכנס אתו עמו לשמרו כשהולך להביא לבית למכור רק שלא ידבר ושלא יחשוב עמו כמה מדות נטל בשבת רק יחשוב עמו אחר השבת. גם מוכרי הערינ"ג ומלח וטאבי"ק ינהגו למכור במכירה גמורה ע"ד הנ"ל

ג המנהג הפשוט שלא לדקדק כלל בהעמדת הקנים של צה"פ שיהיו סמוכים לכותל בפחות מג"ט ולית דחש לה למ"ש הבכור שור (ריש ערובין) וטעמם ונימוקם אתם שכל המחמיר בד"ס עליו להביא ראיה כדתנן בפ"ד דידים וראייתו מלחי יש לדחות דהתם ה"ט משום דלפי אינו נידון משום מחיצה אלא בצירוף מחיצות גמורות שתים לפחות אבל בלא צירוף ונחיצות גמורות לא מהני כלל אלא דכעין פסי ביראות הלכך לא מהני אלא בסמוך למחיצה גמורה ולא במופלג ממנה שאינו מצטרף עמה משא"כ בצוה"פ שא"צ לצירוף מחיצות כלל שהרי נעץ ד' קונדסין כו' וע' סי' תר"ל

ד שאלה בעירנו המנהג מדי שנה מקודם פסח הולך איש אחד המיוחד שמו ר' בנימין ומבית לבית וקונה כל חמץ מכל העיר והיה מוכר לגוי עפ"י תקנות כבוד קדשו ובנוסח הנמסר לו ממע"ק כת"ר ובע"פ הלז היה מעשה שכמה שיינקארע"ס מיי"ש ושכר היו מצפים וממתינים על ר"ב הנ"ל וכשראו שהזמן קצר הלכו אצלו למכור חמצם לר"ב הנ"ל והשיב להם שכבר מסר הש"מ לגוי הקונה וביקשו ממנו שילך עמם למכור חמצם ולא רצה לילך רק שקנו ממנו בקגא"ס וצוה להם שיחפשו את הגוי הקונה והלכו וחפשו ולא מצאו את הגוי וחזרו ובאו אצלו לשאול כדת מה לעשות עם חמצם וספק אם היה אחר זמן איסורו או עדיין לא עבר זמן וציוה להם שיחתמו על ש"מ שת"י אשר הוא קינה אבל לגוי לא נמכר ויש מהשיינקארע"ס שלא חתמו כלל אף על ש"מ שת"י רק שקנו בקגא"ס ויש שלא מכרו כלל וכגון דא צריכין לאודועי שמקודם מסרו לגוי שיינקארע"ס בכדי שימכרו על שיינ"ק בפסח. גם זאת מודיענן שאצלינו אטקופשטי"ק מיי"ש גוי הנאמן שלו הוא ישראל וישראל הנאמן הוא מכר כל היי"ש שבקאנטא"ר ג"כ לר"ב הנ"ל ויש משיינקארע"ס שלקחו יי"ש על שיינ"ק אחר מכירת הנאמן ויש שלקחו מקודם והאטקופשטי"ק משכר הוא ישראל ומכר כל השכר שלו וכתב בשט"מ שמעכשיו הוא מוכר לו כל השכר ויש שלקחו שכר על שיינ"ק אחר מכירת אטקופשטי"ק הישראל הנ"ל, גלל כן גודל בקשתינו ממע"ל כת"ר אדמו"ר למדנו איך ומה להתנהג ועד שיגיענו ממע"ל תשובה על שאלתינו מצווים