האדמו"ר הזקן קנ

אבל האמת יורה דרכו שלא כ"כ רמ"א בסימן א' להלכה פסוקה בלי שום חולק מדסיים שם וכ"ש אם היא ארוסה כו' ומה ללמוד בק"ו דבר הפשוט להיתר בלא"ה ובלאה ט כלל כי לא נגזר ע"ז כלל. וגם מדכלל ארוסה בהדי יבמה ובחדא מחתא מחתינהו וכמ"ש בבה"י שם. ותירוץ הח"צ בסימן קכ"ד הוא דחוק וכ"מ בהדיא מלשון וה"ה בכל מקום מצוה שברמ"א שם דהל"ל וכן במקום מצוה. א"ו דגם בארוסה מטעם מצוה אתינן עלה דמ"ש מהרי"ק דמי יכריחנו כו' אין זה מספיק אלא שאין עליו עון אשר חטא מעגון ארוסתו. עיין אה"ע סימן ע"ז בח"מ וב"ש מחלוקת הרא"ם והבאים אחריו דמבואר שם דבארוסה לכ"ע ש"ד. אבל מ"מ הרי יש לו ב' נשים כל זמן שלא גירש ומשמעות ל' מהרי"ק שם שהתיר לישא אחרת קודם הגירושין וגם א"א לגרש המטורפת ועכצ"ל דכיון שאין עליו חיוב לכנוס ארוסתו ממילא מותר לישא אחרת משום פ"ו דבמקום מצוה לא גזר ר"ג. ובפרט שזה לישא אשה אשר חפץ בה דבר מצוה מיקרי אף לענין כיבוד אב דאורייתא כמ"ש מהרי"ק שם קס"ז שהאב המוחה הוא כמצוה לעבור על ד"ת. א"כ להסוברים דר"ג גזר אף במקום מצות יבום כ"ש שגזר במקום פ"ו דמצות יבום עדיפא מפ"ו כמ"ש בר"י מינץ סימן י'. וזהו שסיים רמ"א אמנם כו' ולכן כתב בסימן קנ"ט בלשון י"א אף לפי הפשר שעשה שם רמ"א בהג"ה שלא יחלוק על מ"ש בהגמ"ר דלא כמ"ש בד"מ דפליגי ומ"ש הח"צ סימן קכ"ד ממהרי"ק שורש כ"ג ופי' לשון מהרי"ק בשורש ק"א בפי' דחוק מאד לא לעזר ולא להועיל דסוף סוף התיר מהרי"ק לישא על הארוסה בלא גט כי א"א לגרש מי שיצאה מדעתה. וכן הבין בש"י סימן כ"ח במהרי"ק דלא כמ"ש בשמו בח"צ שם וממ"ש בשרש ס"ג לק"מ דהא בשרש ק"א הקדים והתנה בתנאי כפול מאחר שכן הוא שאין לחוש לשעבוד הקנס כו'. וכוונתו שכיון שאין עליו קנס אם לא יכנוס והוא אין בדעתו לכונסה אזלינן בתר דעתיה אבל אם יש עליו קנס וכל שאינו פורע הקנס חל עליו החרם לכנוס לא אזלינן בתר דעתיה דבטלה דעתו דבע"כ מיחייב לכנוס כל זמן שאינו פורע. ולכן בסוף שרש ס"ג שהאב אינו ניתן הנדוניא שפסק ונמצא שנפטר מן הקנס והחרם התיר לו מהרי"ק לישא אחרת רק שלא יבא לידי קלות להתיר גם בע"א הצריך טובי העיר אבל אם היה נותן הנדוניא לא היה מתיר מכח החרם והקנס ומש"ש וע"ד התרת הבעל כו' לא קאי אארוסה המורדת דהל"ל הארוס ולא הבעל וגם מדסיים הקדיחה לו תבשילו דלא שייך בארוסה שבבית אביה היא א"ו מלתא באפי נפשה היא ומיירי בנשואה. וכ"כ בהדיא בד"מ סי' ע"ז דבנשואה מיירי הכא ולא בארוסה אבל אירוסין מצד עצמן אינן אוסרים עליו אשה אחרת הואיל ובידו שלא לכנוס כמ"ש מהרי"ק שם ק"א. וז"ש רמ"א אם אינו רוצה לכנוס כו' דממילא משתמע דדוקא היכא דתליא מלתא ברצונו הונ' דשרי. ומ"ש הח"צ סי' קכ"ד מתשובת מיימון. בר מינה דההיא מחמרא טובא שכ"כ אפי' במורדת וכבר דחאה רמ"א מהלכה בסי' ע"ז. והדין עמו דהא רבים מתירים אפי' בנשואה המורדת ואפשר שגם המחמירים לא החמירו אלא מטעם המבואר במהרי"ק הקדיחה לו כו' כמ"ש בב"ש סימן ע"ז ולא מדינא ובארוסה לא שייך ה"ט שכל אחד יאמר כו' שהרי היא תשיב אמריה לו לך לחופה ואני אחריך. וממהרי"ל אין ראיה כלל דנראה שם בעליל גודל ענותנותו שלא רצה לתקוע עצמו לדבר הלכה להורות בימי רבותיו רק דבר שהיתרו פשוט מאוד לכ"ע בלי חולק ופוצה פה לאיסור לכן לא רצה לסמוך על היתר זה לישא על הארוסה שלא נמצא מפורש בספרים שלפניו ואדרבה בתשובת מיימון מפורש לאיסור אף דלא קי"ל הכי לכן התיר מטעמא אחרינא ועד"מ סימן א' שרמז לתשובת מיימון דאסרה אלא שסיים ונ"ל דהמיקל וסומך כו' עד כ"ש בתקנה בעלמא ומש"ה הביא בהג"ה דעת המתירין בסתם ודעת המחמירים בלשון י"א אלא מדכתב בלשון אמנם כו' משמע שדעתו לחוש לסברא זו. עיין שכנה"ג בכללי הפוסקים סימן ל"ג. ומשה"נ הביא סברא זו לבדה בסימן קנ"ט רק שלא תהיה כהלכה פסוקה כתבה בלשון י"א. ונ"מ להקל בשעת הדחק ומ"ש הח"צ להקל בקטן מההיא דחגיגה. ל"ד כלל דהתם מיירי במ"ע המוטלת על האב לחנך בה בנו כדי שיקיים מעצמו כשיגדיל שזו היא מצות חינוך כדכתיב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין כו'. ואם כן החוגר כשיגדיל פטור וגם בעודנו קטן פטור אבל למספי איסור בידים לקטן דאסור לכ"ע לאו משום חינוך אתינן עלה אלא מדכתיב לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום כדאיתא בפ' חרש דחינוך אינו מוטל אלא על האב בלבד כמ"ש הרמב"ם עיין א"ח סימן שמ"ג. אין להקל בו באונס דלא שייך בו אלא בגדול