האדמו"ר הזקן קנא

הרי כשמכניסין הכלה לחופה עמו ונבעלת לו ספי ליה איסור בידים ובפרט שהוא אונם דלא שייך בגדול כלל והלכך אם אכשר לדחות הנשואין ולא יתפרד הזוג אין להקל כלל, ע' שב יעקב סימן ל"ו

מב באה"ע סימן צ' בב"ש הקנ"ג שהיא הכניסה כו' ל"ד היא אלא ה"ה שהכניס הוא כדאיתא בגמרא ע"ש ברא"ש ורז"ה ורמב"ן וכ"מ בהדיא מלשון הטור כסף וזהב כו' וכן מה שהחתן כו'. וכ"ה בהדיא במהרי"ק בשם הר"מ מרקנטי בשם תשובת הרי"ף אא"כ התנו עמו שיכניסם לה כו' אין בע"ח כו' ע"ש. וכ"ה בהדיא בח"מ סימן צ"ז סכ"ה. וטעמא דמלתא משום דבהא לאו בדעתו לחוד תליא מלתא. עי' תוספות ב"ק דק"י סע"ב והחמ"ח שפי' לשון הש"ע כשהכניס לה ולא במתנה י"ל דס"ל כהד"מ דהרא"ש וטור פליגי על תשובת הרי"ף שבמהרי"ק ולא ס"ל לחלק כמ"ש הב"ש והב"ש אזיל לשיטתיה. ודוק היטב

שם בסי' קי"ח ס"ט בהג"ה במתנות שנתנו להחתן כו' עי' ד"מ סי' נ"ה בב"ז וע"ש בב"ז דמיירי במתנות שמצד הכלה. אבל של אבי החתן מבואר בהדיא בתשו' מהרי"ל דאפילו הסבלונות של הכלה ששלח לה חמיה חוזרים אליו ואפילו הטבעת קידושין ע' חמ"ח סימן נ' סק"ה רק שאר טבעות ודומיהם שנותנים להכלה (או להחתן לכבוד הכלה לפ"ד האחרונים במהרי"ל) מב' הצדדים היינו אפילו מהשושבינים של החתן ולא של אבי החתן עצמו אע"ג דאפשר שצריך אבי החתן לשלם להשושבינים לימים דהיינו כשהם ישיאו בניהם ויהיה הוא להם שושבין אפ"ה לא חילקו הקהילות. ע"ש במהרי"ל סי' ס"ד ובמהרי"ו סי' ס"ה נמי מוקי תשובת מהרי"ל במתנות של הכלה שהם נ"מ שלה. אבל מתנות של החתן לא מצינו בשום מקום שיהיו נ"מ שלה. ואף את"ל דהם נ"מ לא עדיפי מסבלונות ששלח לה חמיה דהדרי. וטעמא דב"ז הוא משום שאביה נתנם לו ואיכא עגמת נפש. וגם בתשובת מהרי"ל שם מדמי הסבלונות שחוזרים משום עגמת נפש להא דאמרינן בגמרא מוהרי הדרי כו'. ועסי' נ' ס"ד דמוהרי דידה נמי הדרי לה אבל מתנות שניתנו לו מאביו ליכא למ"ד דיחזירם לחמיו כמשמעות האחרונים לפ"ד מהרי"ל ודבריהם צע"ג למעיין היטב בתשובת מהרי"ל (ע"ש ובסי' פ"ד שהטבעות ניתנים להכלה) שם והוכחת מהרי"ל מתשובת מהר"ם אינה אלא על ירושתה דלא ירתי לה מידי אבל מתנות שזכה בהן בחייה לא פקע זכותו במיתתה אפי' במה שנתן לו חמיו אלא משום עגמת נפש לפ"ד ב"ז. ואף גם זאת אפשר דדוקא בשל חמיו לבד או לכל היותר אף של כל צד הכלה כמ"ש בבאה"ט ב' כנה"ג ומשום דנותנים בשביל כבודה. אבל של צד החתן אין דמות למ"ש מהרי"ל שם דקהלות לא חילקו כו' דהתם הפקיעו ירושת הבעל לגמרי שלא יירשנה בעלה מכח התקנה וממילא יורש אביה כל מה שהיה לו זכות בחייה אף במה שלא שייך בו עגמת נפש הואיל וכבר הפקיעו ירושת הבעל לגמרי משום לא פלוג. אבל להוציא מיד החתן מה שזכה בו בזכייה גמורה ולא בתורת ירושה אין להוציא אלא משום עגמת נפש לחוד דלא שייך למימר דמשום לא פלוג הפקיעו זכותו שזכה במתנה זו. שא"כ נפקע זכותו מכל מתנות שבעולם דמ"ש מתנה זו משאר מתנות שנתנו לו אחרים שלא ביום חתונתו כיון שאין בה משום עגמת נפש ואת"ל לא פלוג בחזרה סגי בחזרה לאב כל מה שנתן הוא אבל להחזיר לו מה שנתנו אחרים אין לזה מקום כלל אם לא מתורת ירושה שהאב יורש את בתו ובמה שלא זכתה ריא בחייה איך יזכה בו אביה במיתתה. וצ"ע בב"ז: תם