האדמו"ר הזקן קמח

היא נכתבת בסי' ש' כי הן קרובות מאוד במבטא כמו טשאריי וטשערקוב ודומיהן ואריכות כת"ר בזה אך למותר אך דעתי היתה מתחילה שיכתבו אמטשיסלאוו והנה לפי מ"ש כת"ר שבכתבי ישראל במחנהו הטהור כותבים אמשטיסלאוו ראוי ונכון לכתוב כן גם בגיטין לכתחלה עכ"פ לד"ה כי שם ישראל עיקר. ולפ"ד הב"ש סימן קכ"ט סק"ג אפילו בדיעבד פסול אם כתב שם הטפל לבד דלא כרמ"א וכ"פ הט"ז שם ומסיים דהג"ה זו לאו דסמכא היא להלכה כלל. אלא דהתם מיירי בשם האיש והאשה אבל בשם העיר ים לצדד ולהקל בדיעבד משום דמסתמא נתייסדה העיר שנים רבות קודם שנתיישבו ישראל בתוכה ואז היה שמה מסתמא מסטיסלאוו לחוד ומאחר שזהו שמה הראשון יש להכשיר בדיעבד כמו בגר בשם העכו"ם דכשר בדיעבד וכמו שכתב כת"ר) משום שזהו שמו הראשון כמו שכתב הלבוש וכמבואר בתוספות ורא"ש שמזה הביא ר"ת ראיה למומר בשם ישראל. וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה ודאי לכ"ע צריך לכתוב שם העיקר שהוא של ישראל. ואת"ל דמסטיסלאוו הוא קיצור השם והכל שם א' וכמו הרעדי"ש ורעדי"ש א"כ א"צ לכתוב כאן דמתקריא מסטיסלאוו וכמו אילו היה עיקר השם שהוא של ישראל הרעדי"ש והנכרים היו קורין בקיצור רעדי"ש דאתי במכ"ש לכתוב שם של ישראל לבדו (אבל באמת אפשר דל"ד כלל להרעדי"ש שהה"א בחטף וסמוכה ורהוטה להרי"ש אבל אמסטיסלאוו האל"ף בסתם ודמי לקאזמירז ופוזנא בס' מהר"מ) לכתחלה עכ"פ שהרי אפי' בקיצור דישראל אין כותבים לכתחלה שם הקיצור אלא שם העיקר ולא התיר הרא"ש לכתחלה אלא בחניכה שהכל קורין בו אלא שחותם בשטר כו' והיינו דישראל קורין כן ולא נכרים וכן מ"ש התוס' א"נ כשהכינוי דומה לשם כו' (עב"י דהרא"ש והטור לא ס"ל הך שינוייא) מיירי הכל בישראל ולא בנכרים וכמ"ש מהרי"ק סי' ק"ו בשם ר"ת דפרסום הנכרים אינו מעלה כו' הובא ב"י ולא אשכחן דמהני קיצור הנכרים אפילו בדיעבד אם כתבו לבדו אלא בדישראל כמו חזקיה מחזקיהו והלכך מאחר דמדינא בעי' לכתוב שם ישראל לכ"ע אין לחוש ללעז על גטין הראשונים כמו"ש בב"ש סימן קכ"ה סק"י דאין לחוש ללעז אלא בדבר שהוא חומרא בעלמא ולא מדינא. אך אין רצוני להאריך בזה כלל כי באמת לא זאת היתה עיקר קפידתי כלל רק על גיטין הנשלחים מעירכם לעיירות שאינן סמוכות לעירכם ומכ"ש לעיירות הרחוקות שאין מכירין ויודעים כלל בשם מסטיסלאוו שנקראת עירכם בכתבי נכרים רק נודעת ומפורסמת עירכם ושגור בפי הכל בשם אמטשיסלאוו וכשרואין בגט שם מסטיסלאוו סוברים שהיא עיר אחרת ממדינות רחוקות כאשר קרה לי ולרבים עמדי אשר קראנו בגט הנשלח מעירכם לדובראוונא וע"פ מקרה נשלח אלי לעיין בו באיזו שאילה שהיתה בו ונבהלנו מראות. וזאת סיפרתי לאחיו נ"י שהרי זה מבואר בסימן קכ"ח ס"ג בהג"ה בלי שום חולק דאם יש לעיר שם אחר במקום הנתינה דינה כשם הבעל בסימן קכ"ט ושם מבואר היטב דאם כתב מקום הכתיבה לחודיה פסול לכ"ע אפי' בדיעבד ואם ניסת תצא והולד ממזר מדרבנן כמבואר שם בטור ובב"ש

לח מודעת זאת דס' דאורייתא לחומרא ובשינוי השם כל דהוא מקרי חספא בגמרא פ"ו והנה לולי הכתיבה הנהוגה בתי' רק המבטא לחוד ודאי שיש להסתפק בקריאת שם זה אולי נגזר משם בת שבע שנעשה ממנו קיצור השם בשא (ומה שקורין בשיא הוא לרפיון לשון המדינה כמו בילייע געליא ודומיהן במדינתינו ולא בשאר מדינות) אף גם לשר העריסה כמו שם. העריסה סתירה מאסתר וסאייה משרה (וריסא) (וריסה) מרבקה ושארקה משרה. אף שכותבין שארקה וסאייה לכתחילה אפי' בדיעבד מ"מ מודים דנגזר משרה ורבקה מדכותבי' ה' לבסוף ע"ש בב"ש וכ"מ מפשט ל' הב"ש גבי בטשיל שהוא שם העריסה והוא כינוי לבת שבע וכן בתקא. מכי"ק רבינו נ"ע ע"י העתקות ונראה שיש בה ט"ס (וגם חסר)

לט נבהלתי מראות ונעויתי משמוע מהמעשה אשר לא יעשה בישראל הנעשה סמוך לגבולכם לגרש בגט פסול מדאורייתא (שכתבו בהגט שם האשה רחל) אף אם היה שם העריסה רחל. מאחר שנקראת בפי כל ראשי'. ומכ"ש שלא נודע שם העריסה בבירור. וע"כ עליכם מוטל הדבר חובה למנוע המגרש שלא ישא אחרת ח"ו עד אשר יתן גט כשר לאשתו וברצונה דוקא כדת תה"ק. ולא בע"כ ס"ו וגם לגמור ביניהם בכי טוב בדבר שבממון קודם הגט כדת