האדמו"ר הזקן קמה

תלוי' ועומדים עד שעה שתדע דוקא אלא כשתדע ה"ז מגורשת למפרע משעת נתינה כמ"ש הרשב"א בש' הראב"ד גבי הוא בטבריא כו' וכ"ד התוס' כמבואר בדבריהם ד' ע"ט ע"א ד"ה היתה עומד' כו' ע"ש דקתני כיון שהגיע לאויר הגג מגורש' ואף שיש לפלפל בזה לא רציתי להארי' כי לפע"ד רחוק הדבר מאד שהיתה ידו פשוטה כ"כ כמו שהיתה פשוטה בשעת אמירת ה"ז גיטך וקרוב לודאי ששינתה מקומה והונחה ע"ג גופו או ע"ג המטה כשנשתתק ומשם לקחה האשה הגט מידו וא"כ אזל ליה הקירוב הראשון שקירב ידו אליה מתחלה והיינו ממש מ"ש הר"ן אם תפס הבעל גט ולקחתו האשה כו' וברשב"א הובא ב"י מבואר דאפי' פתח ידו לא מהני עד שיקריבהו אליה וכו' ומוכח מדבריהם דמה שנטל הגט מן הלבלר לא מיקרי קרבו אליה דדוחק גדול לומר דמיירי שכתבו בעצמה באותו מקום עצמו או שאחזו בידו שלא לשם גירושין דוקא דכל כה"ג הו"ל לפרש ובפרט מדפירשו שיקרבהו אליה דוקא ולא אשמעינן רבותא טפי אפילו בלא קרבו אליה אם תפסו בידו לשם גירושין דומיא דקרבו אליה שהוא לשם גירושין ומ"ש ב' פני יהושע בסוגיא דגטין דף כ"ח והיינו מש"ש שהיא חזקה העשויה להשתנות היינו דוקא אי לא מתניתין דגטין אלא תרומה אתרומה לק"מ כו' (ע"ש) והט"ז ביו"ד סי' שצ"ז מיירי שכבר מת בודאי דאיתרע לה חזקה דחיים ע"ש ובט"ז אה"ע סי' קנ"ו סק"ח שכ"כ בהדיא ומ"ש המ"א בא"ח סי' ח' (סקי"א) דחזקה העשויה להשתנות אינה כלום כמ"ש בתשו' הר"ן שבב"י יו"ד סי' ר"א צע"ג ונהפוך הוא דהר"ן לא כ"כ אלא שאינה מוציאה מידי חזקה אחרת שכנגדה ותדע עוד מסוגיא דרפ"ק דנדה דמוקמי' אשה בחזקת' ואין לך חזקה העשוי' להשתנות גדולה מזו דמגופה חזיא ורוב הנשים רואות מל' ללמ"ד כמ"ש בסי' קפ"ד וקכ"ט ולפי שאין הוראה אלא להתיר וכחא דהתירא עדיף לא רציתי להאריך וה' ימיכם ושנותיכם יאריך כנפשיכם ונפש א"נ ד"ש מלונ"ח שניאור זלמן בא"א מוה' ברוך זלה"ה: עוד מענין הנ"ל

לה אחרי שובי נחמתי דאפי' נשארה ידו פשוטה עד שלקחה האשה הגט מידו כונו שהיתה פשוטה תחלה ממש ולא שינתה מקומה כלל אין להקל לפע"ד משום דכתיב ונתן ולא שתקח מעצמה כמ"ש הרמב"ם פ"א ובנ"ד הרי לקחה מעצמה שלא מחמת אמירת הבעל ואפי' לפ"ד ר"י שברא"ש וש"פ דכשהבעל התחיל הנתינה אף שהאשה גמרה מקרי ונתן ה"ט משום שהתחלת נתינת הבעל היא הגורמת המביאה לידי גמר נתינה ע"י האשה כגון בדעקם לה חרצי' דמשם הוא ראיית ר"י כמבואר בסה"ת וסמ"ג ורשב"א ור"ן הובא ב"י גילה דעתו ורצונו שתקח הגט ולכך היא לוקחתו מש"ה נקראת לקיחה זו על שמו למיקרי ונתן הואיל והוא התחיל ליתן ומחמת התחלה זו נגמרה הנתינה בידי האשה וכש"כ גבי קפצה ידה אחר שנתן הבעל לידה דלולי שנתן לידה לא היתה יכולה לעשות כלום וגם עכשיו קפצה ידה מרצונו כמ"ש הרשב"א והר"ן הובא ב"י מש"ה נקרא הכל על שמו ואף דמ"ש רשב"א ור"ן שקפצה מרצונו אין הפי' שצוה לה לקפוץ שהרי כתבו תחלה ב' ר"ת דכעין גזילה היא אלא ודאי שקפצה מעצמה ואעפ"כ ס"ל לר"י כמ"ש הריטב"א בשמו פ"ק דב"מ ד"ז הובא בש"ע שם כיון שברצון הבעל הגיע הגט לידה והיא קפצה ידה מתוך כך כאילו תפסה מרצונו דמי עכ"ל [ובימי הב"ח וב"ש לא יצאו לאורה עדיין ולכן השיגו על הרמ"א בד"מ בחנם) מ"מ מחמת הבעל באה קפיצה זו כמש"ש קפצה ידה מתוך כך כלומר שהיא סברה שזהו רצונו לגמור הנתינה שהתחיל הוא מש"ה נקראת על שמו מאחר שהיא עושה לדעתו לגמור התחלתו. ועוד שלולי שנתן בידה לא היתה עושה כלום. אבל בנ"ד איך אפשר למקרי ונתן הוא מה שהיא לקחה מעצמו להצניעו ואין שום שייכות ללקיחה זו עם התחלת נתינתו כשפשט ידו ליתן לשם גירושין ולא באה מחמתה ובסיבתה כלל וכלל אפי' ע"י גרמא בעלמא ולא ע"י גורם דגורם וגם לא היה בדעת האשה כלל כשלקחה להצניע שהיא לוקחתו מחמת שהבעל התחיל ליתן אלא רק מדעת עצמה לבד פשיטא דמקרי לקחה מעצמה ממש ולא מקרי ונתן כלל אף אם הבעל הרגיש כשלקחה ואפי' אם פתח ידו כמ"ש הרשב"א הובא ב"י בלי שום חולק ואשה זו מן השמים ירחמו עליה.