האדמו"ר הזקן קמג

בקבלת חכמים אי מילי מימסרי לשליח או לא מימסרי אלא שהר"פ לא כתב שום ישוב לסוגיא דזבחים וגם סוגיא דספ"ד דגיטין מרווחת בפשיטות יותר לשטת התוס'

אמנם הנלפע"ד ליישב הכל על נכון ע"פ פשט לשון המשנה וברייתא דפ"ז הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו דמשמע מפשט הלשון דבטל ממש גם בח"י העדים שלא שמעו מפיו והגם דלאוקימתא קמייתא דרישא ר"מ וסיפא עד שיאמר ר"י היא י"ל דהרי הגט בטל בח"י העדים לר"מ דוקא דס"ל ע"ח כרתי ובסופר מיירי דלא אמר אמרו ובטל לרב משום בזיון הבעל ולשמואל משום דמילי לא מימסרי לשליח וה ל כאלו נכתב שלא מדעת הבעל לגמרי וכמו דאמרי' הכי במתני' אבל לאוקימתא דרב אשי ע"כ צ"ל דר' יוסי ס"ל כר' יהודה דלדידיה דין כתיבה וחתימה שוין לכל דבר כדאי' ברפ"ק וכמ"ש בפנ"י ובב"ש רס"י קכ ג וכ"ה להדיא בירושלמי דמתניתין ר' יהודה היא ובגמ' דילן לא איצטריך רב אשי לפרושי הך מלתא משום דכבר פי' בריש מכילתין דתנא דמתני' דמשוי כתיבה וחתימה להדדי גבי בפ"נ ובפ"נ ר' יהודה היא א"נ דס"ל כר' יהודה כמתניתין דרפ"ב שם כמ"ש התו' שם רפ"ק ומינה נשמע דה"נ בכולה מכילתין כל היכא דמשוי תנא דמתני' כתיבה וחתימה להדדי ר' יהודה היא או דס"ל כר' יהודה ולא אצטריך תו לפרושי. והנה ר' יהודה ודאי דלא ס"ל כר א דע"מ כרתי דא כ אין צריך כלל ע"ח דבקרא לא כתיב אלא חד וכתב וע"כ ס"ל כר"מ דע"ח כרתי ועלייהו קאי וכתב דקרא אלא דס"ל דקאי נמי אכתיבה דלא כר"מ דס"ל דקאי אח"י העדים לחוד שהן הן מקיימי דבר ור"י ס ל דקאי אתרוייהו משום דהעדים הם מקיימי הכתב בספר כריתות ואם אין ספר כריתות אין עדים והנה לר"מ ודאי דבעינן שליחות לע"ח דהא דאינהו כרתי בשליחות הבעל הוא בודאי דהא הבעל הוא המגרש וכורת ותדע שהרי אם כתב הגט בכת"י א"צ לע"ח אפי' לר"מ כדפרש"י ותוס' רפ"ק ומ ש הרא"ש פ"ב דלר"מ לא בעי' שליחות לע"ח וכ"מ בתוס' היינו משום דאזלי לשיטתם דס"ל דאף לר"מ בעי' ע"מ דוקא שאין דבר שבערוה כו' משום דס"ל דעיקר הכריתות הוא בשעת המסירה לידה דאל"כ א"צ עדים. אבל לפ"ד הרי"ף ורמב"ם ורשב"א ורמב"ן ור"ן אפי' לר"א סגי בע"ח ואף גם הר"א והרז"ה החולקים ל"פ אלא לר"א ולא לר"מ ואף גם לשטת התוס' ורא"ש דגם לר"מ בעי' ע"מ מ"מ כיון דבלאו ע"ח לאו כלום הוא ואינהו נמי כרתי שפיר י"ל דבעי' שליחות ול"ד כלל לכתיבה לר"מ דמשם הביא הרא"ש ראיה לר"מ משום דתרווייהו מוכתב נפקא להו כו' דשאני כתיבה לר"א דלא כרתה כלל כ"א ע"מ לחודייהו (ובהדיא אמרינן בגמ' ד"י ע"ב דלר"מ בעי' בני כריתה לע"ח וא"כ י"ל דה"ה דבעי' שליחות דחדא מלתא היא והא בהא תליא לפום ריהטא דלישנא דגמרא גבי עבד וכמ"ש בב"ש סימן קכ"ג אלא שכ"כ לפ"ד התוס' וזה אינו (והא דנקט בגמרא ד' י' דלאו בני כריתה ולא נקט דלאו בני שליחות י"ל כמ"ש בפנ"י ספ"ה דמש"ה אין הנכרי בתורת שליחות לגיטין משום דאינו בתורת גיטין ולא משום דילפינן מתרומה מה אתם כו' ע"ש ועוד דהא בלאה"נ המ"ל בגמרא משום דלאו בני עדות נינהו כמ"ש התוס' שם). והנה מדר"מ נשמע לדר' יהודה ואפי' לכתיבה כמו דבעי לשמה ותלוש בכתיבה כמו לחתימה אע"ג דלא כתיב אלא חד וכתב אלא משום דהעדים הם מקיימי דבר הספר כריתות ומש"ה ס"ל דוכתב דקרא קאי אתרווייהו יחד דוקא ומש"ה משוי להו לענין לשמה ותלוש ומשה"נ יש להשוותם יחד ג"כ לענין שליחות מה"ט ול"ד כלל לדין כתיבה לר"א. דה"ל דוכתב דקרא קאי אכתיבה לחודה ומש"ה לא בעי' רק לשמה ותלוש ולא שליחות. וא"ש סוגיא דזבחים אליבא דהלכתא דקיי"ל כר"א בגיטין וכן סוגיא דספ"ב וכן ס"פ התקבל דכולהו אמוראי מכשרי. ויש עוד להאריך בזה הרבה אלא שאין הז"ג

אמנם כל זה לפלפולא בעלמא לעשות סמוכות לדעת רש"ל אבל למעשה בודאי שקשה הדבר להקל באומר אמרו אפי' במקום עיגון לסמוך ע"ד רש"ל נגד סתימת בעלי הש"ע דכ"ע גרירי בתרייהו ובפרט בהגהת רמ"א שהחליט לספק מגורשת. מיהו הבו דלא לוסיף עלה כשיש עוד צד להקל כעובדא דנ"ד שכתב הגט א' מהשומעים מפי הבעל דעכ"פ לפ"ד האומרים דפסול אומר אמרו הוא משום דלא חשיב לשמה עד שישמעו מפי הבעל כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ספ"ו אין לפסול בנ"ד כמ"ש כת"ר ובפרט לפמ"ש הרשב"א תוספת ביאור דבלא צווי הבעל לא חשיב כוונתן כוונה מעליא אע"פ שמתכוונים לשמו ולשמה כו' וא"כ בנ"ד י"ל דחשיבה כוונה מעליא