האדמו"ר הזקן קמב

ב"ד שבמשנה היינו שמצווים לכתוב וליתן כדתנן בדר"מ שעשאן ב"ד וגם ר"י אמר הרי אלו ילמדו כו' משום דסתם ב"ד אינם אומנים לכתיבת הגט כסופרים כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה ומ"ל לסה"ת לכנותם בשם ב"ד אם לא שהם יצוו לכתוב לספרי דדייני דמיגמר גמירי והרי כבר פסק לפסול אומר אמרו מספק דשמא הלכה כו' ולמאי דפרישית דה"ט משום חורבא א"ש משום דבב"ד ליכא למיחש לחורבא כמ"ש בסה"ת סס"י קכ"ד ומש"ה אין לפסול אומר אמרו אלא באומר לשנים וכ"ה בהדיא בסה"ת בסימנים וגם פסל אמר הבעל לשנים אמרו לסופר כו' לשנים דוקא ואלו היה הטעם משום דמילי לא מימסרי לשליח ה"ה אפי' אמר לג' וכדא"ר אשי אפילו אמר לבי תלתא כו' ולא ה"ל ליתן מכשול בלשונו בספק א"א ח"ו (והא"ש נמי אריכת הפלפול בסה"ת בסי' קכ"ד דנ"מ לדינא הא דאסיק שם דבג' ליכא למיחש לחורבא) והא"ש טובא נמי שינוי לשון סה"ת ב' ר"י דמתחלה ליישב דעת הגאון פי' הטעם משום דרב אשי מתרץ המשנה בהכי הכי ס"ל ולבסוף בפסק הלכה פי' הטעם להחמיר ולפסול באומר אמרו דשמא הלכה כבריי' עד שישמעו לאפוקי כו' ולא הזכיר שם רב אשי כלל אלא ה"ט משום דרב אשי פי' המשנה אפי' אמר לבי תלתא ומשום דמילי לא מימסרי לשליח וכולה ר"י הוא דר"י תרתי אמר אבל ר"י בעל התוס' ס"ל דמשום דרב אשי מתרץ המשנה בהכי אין ראיה כ"כ דס"ל הכי להלכה ופליג אשמואל וכולהו אמוראי דמכשרי רק שאעפ"כ יש לחוש שמא הלכה כברייתא לפסול באומר לשנים עכ"פ משום חורבא דמסייעא לרב דהלכתא כוותיה באיסורי דהא בברייתא וגם במשנה לא הוזכרו שלשה וקושיית הגמרא א"ה עד שיאמר לג' כו' ע"כ ס"ל לרב לתרץ כמ"ש התו' שם לס"ד דגמ' (לפמ"ש בסה"ת דבג' ליכא למיחש לחורבא) והלכך מאחר דאף גם לסה"ת ב' ר"י אינו פוסל אלא מספיקא דרבנן ודאי דכדאי הם התו' והרא"ש בשם ר"י לסמוך עליהם בשעת הדחק להקל במקום עיגון כמ"ש רש ל ואף דגם לדידהו כשר ולא תעשה לכתחלה שעת הדחק שאני כמ"ש התוס') והא דלא חש רש"ל לדעת הרי"ף דפסק כמשנה וברייתא דפ"ז היינו משום תמיהת ר"י על הגאון שבסה"ת ורא"ש דמה שיישב הרמב"ן הוא כר"ן משום דפרק התקבל קדים לפ' מי שאחזו והוי מחלוקת ואח"כ סתם לא נעלם זאת מעיני ר"י בעל התוס' כמבואר בתוס' דע"ב שהוכיחו שם דפ' התקבל קדים דלא כרש"י ורא"ש אלא דדעת ר"י דכיון דכולהו אמוראי קמאי ובתראי (דהיינו רב ושמואל ור"ה ור"נ ורב ששת ור"ח ורבה ורב יוסף מבבל ועולא ורבב"ח מא"י) לא ס"ל הכי הכי הילכתא כדאשכחן בדוכתי טובא ואמוראי פליגי אסתם משנה ואמרי דהלכתא כיחידאי דברייתא כדאי' ספכ"ב דשבת ודוכתי טובא ואפילו לר' יוחנן דס"ל הלכה כסת"מ אשכחן טובא דאין הלכה כסתם משנה משום דרבים פליגי עלה כדאיתא רפ"ג דמגילה ורפ"ד שם ופ"ג דמכות די"ז אבל חכמים אומרים כו' וה"נ י"ל כן דהכי קים להו לאמוראי דחכמים פליגי אר' יוסי דאמר תרתי ומש"ה אין הלכה כסתם משנה דרפ"ז ולא דספ"ט חתם סותר כו' דר' יוסי היא ותדע דהא הא דאמר ר"י הלכה כסת"מ היא מימרא דרבב"ח (דאמוראי נינהו אליבא דר"י כדאי' ר"פ א"ט) ורבב"ח אמר הכי כשר ותעשה ותדע עוד דהא ר' סתמינהו לכולהו סתמי ור' אית ליה בהדיא בירושלמי דכשר ולא תעשה (ולגי' הרמב"ן הגי' כן בגמרא שלנו ג"כ ומש"ה כ' אלו הייתי ראוי לחלוק הייתי מכשיר כו')

והנה הגם שדברי ר"י א"צ חיזוק ממני ח"ו ומי אנכי כו' אך תורה היא כו' ולפע"ד אין שום ראיה כלל ממתניתין דפ"ז ואוקימתא דרב אשי שם ואדרבה כו' כי הנה התו' וסייעתם ספ"ב הביאו מסוגי' דזבחים רפ"ק דלא בעי' שליחות לכתיבת הגט מדלא מפסלי טופסי גיטין אלא משום דסתמא לאו לשמה כו' ודחקו ליישב ממתניתין וברייתא דרפ"ז דבעינן שיאמר לסופר כתוב כו' דהיינו נמי משום דלא חשיב לשמה כו' וכמ"ש הר"פ בהגהת סמ"ק דשינוייא דחיקא הוא ובפרט מ"ש הר"ן לתרץ קושית הרא"ה גבי אומר אמרו דלמ"ד מילי מימסרי לשליח כיון דשלוחו של אדם כמותו הוה כאלו שמע מפי הבעל וחשיב לשמה ואי לא מימסרי לא חשיב לשמה זהו דוחק גדול דמימסרי ולא מימסרי הוא ענין הנמסר לחכמים בתורה שבע"פ בקבלתם איש מפי איש כדאמר ר' חנינא מקובל אני כו' ור' יוסי אמר אף אנו מקובלים כו' וזה אינו ענין כלל לדעת ב"א וכוונתן לשמה ובפרט לפמ"ש הרשב"א ספ"ב תוספות ביאור לשטת התו' משום דלא חשבי' כוונתן כוונה מעליא אע"פ שמתכוונין לשמו ולשמה כו' ואיך אפשר למתלי כוונתם