האדמו"ר הזקן קמא

בגמ' אר"ה אמר רב כגי' שלנו אלא אר"ה לחוד או אר"ה אמר ר' כגי' הרמב"ן) וטעמיה דרב א"א לומר משום דמילי לא מימסרי לשליח דהא רב ס"ל דמימסרי כדאיתא בפ' כל הגט ועכצ"ל דטעמיה דרב נמי משום דלא ליתי לידי חורבא ובהא פליגי כולהו אמוראי וס"ל דמשום חשש חורבא אין לפסול אלא חתם סופר ורב ס"ל איפכא להכשיר חתם סופר ולפסול אומר אמרו כי היכי דלא ליתי לידי חורבא וסברא זו הוזכרה ברשב"א ספ"ו ודלא כמהרש"א שם ואדרבה לפי דעת סה"ת ב' ר"י א"ש דלק"מ קושיית הרשב"א משום דאי משום חשש חורבא ה"ל לפסול אפי' בדיעבד כמו לרב א"ו משום דכולהו אמוראי ס"ל דחתם סופר פסול כמ"ש סה"ת ב' ר"י **(ולזה נתכוין ג"כ הרא"ש במ"ש וכיון דחתם סופר פסול ליכא למיחש לחורבא דלכאורה הוא שפת יתר ומלתא דפשיטא אלא דבא ליתן טעם הא דשמואל ור"ח לא חיישי לחורבא כרב וביש"ש הגי' ברא"ש דכיון כו' שהיא נתינת טעם:)** ולפי"ז אף את"ל דבמסקנא ס"ל לר"י נמי כדעת הגאון לפסול אומר אמרו מיהא עכ"פ י"ל דפסול מדרבנן כרב משום חורבא) דהלכתא כוותיה באיסורי כדפתח ר"י בראש דבריו וההפרש שבין פסול דרבנן ובין כשר ול"ת הוא משום דל"ת הוא רק לכתחלה ובדיעבד כשר (ובשעת הדחק אפי' לכתחלה כמ"ש התוס' מש"ה חיישינן לחורבא וכ"ה להדיא בסה"ת בסי' ק"כ וקכ"ה) משא"כ בפיסולא דרבנן

והנה גם בסה"ת מקור דברי הסמ"ג ורשב"א ור"ן צ"ל כן בטעמיה דרב דפוסל אומר אמרו משום חשש חורבא דא"ל דרב נמי ס"ל כס"ד דגמרא דכיון דכשר ול"ת לא שכיח כו' דא"כ נימא דכולהו אמוראי דס"ל כשר ול"ת הכי ס"ל כרב ומנ"ל לר"י לפסול חתם סופר דלא כרב דהלכתא כוותיה באיסורי: **(והמעיין בסה"ת יראה לעין שכדי להוליד דין חדש שחיד' ר"י לפסול חתם סופר הקדים תחלה דהא דאמרינן בגמרא דכיון דכשר ול"ת ל"ש דיחויא הוא ולכל האמוראים אפי' דאמרי כשר ול"ת ס"ל דחתם סופר פסול ומש"ה אין לנו לסמוך על רב להכשיר אע"ג דהלכה כוותיה באיסורי

)** והנה לרב דסבירא ליה דמילי מימסרי לשליח וטעמייהו דרבי מאיר ור"י במתני' דספ"ו הוא משום בזיון דבעל לחוד א"כ הא דפוסל באומר אמרו אע"ג דליכא בזיון דבעל ע"כ משום דס"ל דהלכתא כמתני' דרפ"ז וכתניא כוותיה דרב אשי עד שישמעו לאפוקי אומר אמרו כו' וס"ל לרב דה"ט משום חשש חורבא ולא משום דמילי לא מימסרי לשליח והא דקתני עד שיאמר לסופר כו' האי עד לא קאי אבעל אלא דאינו עד כר דבלא"ה צ"ל כן בפיסול ח"י העדים דאינו אלא מדרבנן לדידן וכמ"ש בפנ"י והלכך אף גם במסקנא דסה"ת דמסיק ומסיי' ב' ר"י להחמיר ולפסול אומר אמרו מספק דשמא הלכה כברייתא עד שישמעו לאפוקי ממאן דמכשיר כו' שפיר י"ל דבמה דפתח סיים דהיינו מדרבנן משום דנפיק מיני' חורבא כמו לרב דהלכתא כוותיה באיסורי וס"ל הכי בטעמא דמתניתין וברייתא ואף שהוא ספק דרבנן הרי גם חתם סופר הוא ספק דרבנן ופוסל ר"י מספק ואדרבה השתא א"ש טובא טעמא דר"י דמחמיר כ"כ בס' דרבנן ולפסול אפילו בדיעבד ואפילו אם ניסת אלא דה"ט דכיון דא"א להכשיר בשניהם דהיינו באומר אמרו ובחתם סופר ההכרח לפסול א' מהם כי היכי דלא ליתי לידי חורבא ולא ידעינן איזה מהם פסלו חכמים יש לנו לפסול שניהם (ול"ד לב' שבילין כו' דבזא"ז שניהם טהורי' דש"ה דנפיק מיניה חורבה וההכרח לפסול א' מהם ודמי ממש לבבת אחת) אבל אי ה"ט דאומר אמרו פסול מספק דלמא מילי לא מימסרי לשליח (כמשמעות לשון הרשב"א ור"ן) דהוא ספק דאורייתא ה"ל להחמיר בספק דאורייתא ולהקל בספק דרבנן. ומ"ש הרשב"א ומיהו גט בטל לא הוי דלמא הלכה כשמואל כו' ז"א מסה"ת אלא הוספה מד"ע ולאפוקי מדעת הרי"ף אבל בסה"ת לא הביא כלל דעת הרי"ף כ"א דעת ר"ח לבד ור"ח לא פסק אלא דאין הלכה כאמוראי דמכשרי כו' לאפוקי ממאן דמכשיר אומר אמרו כו'

והא"ש טובא מ"ש בסה"ת (וכ"ב בסמ"ג) והובא במרדכי דלאחר שהביא מהתוספתא דלא יועיל ע"י כת"י לסופר לכתוב כו' מסיים בזה"ל וא"כ אין אדם יכול לשלוח כת"י לב"ד שבמקום אחר שיכתבו ויתנו כו' דפשע הלשון משמע דהב"ד יצוו לכתוב וליתן ולא שהך עצמן יכתבו וימסרו ליד האשה דלא ה"ל לקרותם ב"ד אלא סופר ועדים ושליח לגירושין דלשון