האדמו"ר הזקן קמ

עלינו מפי חז"ל. אשר הרבה שקדו בתקנת עגונות ואף גם כאן בנ"ד דעת מהרש"ל ביש"ש ספ"ו להתיר לגמרי באומר אמרו במקום עגון כדעת ר"י שברא"ש פ' המגרש וברמזים שם ורי"ו נכ"ד ח"ג ודלא כפר"ח והגם כי חלילה לנו לסמוך ע"ז לבד נגד סתימות בעלי הש"ע דכ"ע גרירי בתרייהו אך אעפ"כ כדאי הוא לסמוך להקל בנ"ד דמסתבר טובא דבכה"ג שא' מהשומעים כתב הגט מודים כל הפוסלים באומר אמרו משום דלא חשיבא לשמה לבד ולא משום שליחות וכמ"ש כת"ר. אלא שמרוב ענוותנותו וכו'. והנה יש להאריך בזה הרבה בטוב טעם ודעת להתיר בזה גם להאומרים דבעי שליחות לכתיבה וגם לעשות סמוכות לדעת רש"ל הנ"ל בבירור וליבון ההלכות וישוב הסוגיות על מכונן אך כי מעשה הכתב עלי לטורח גדול ואין הזמ"ג כעת בקיץ שהלילות קצרות וכל היום איני מופנה מכל צד כי העם נצב עלי מבוקר עד ערב ובשלהי קייטא אשיב פנאי שלי לכתוב באריכות המענה אי"ה כ"ד או"נ שניאור זלמן בא"א מוה' ברוך זצ"ל: ולענין החתימות פשיטא דיש עוד צד להקל לבד מדעת הש"ע דלעיל ולהתיר במקום עגון עכ"פ עפ"י מ"ש הפרישה סי' קמ"א ס"ק פ"ד. ידידו הנ"ל

לג תשובה הנה דעת רש"ל ביש"ש ספ"ו להקל לגמרי באומר אמרו היכא דאיכא למיחש לעיגונא ולסמוך ע"ד ר"י בעל התוס' והרא"ש ספ"ט בשמו וכ"כ רי"ו נכ"ד ח"ג בשם התוס' ופוסקים אחרים. ושגגה יצאה מלפני הפר"ח לכתוב ע"ד רי"ו דליתא והרי אין אומרים למי שלא ראה את החדש כו' ואשתמטתיה שכ"כ ג"כ הטור ברמזים בהדיא ב' ר"י וגם מסיק שם דצריך לחוש לדברי שניהם לפסול כו' דהיינו לדעת ר"ח ולדעת ר"י משום דלר"י כשר באומר אמרו ע"ש. וכ"כ בהדיא בחי' רמב"ן ספ"ו בשם בעלי התו' וכ"פ הריטב"א בפ"ק דקידושין להלכה ולזה נתכוין המ"מ פ"ד מה' זכי' ע"ש בלח"מ שהט"ס שם הוא בסוף לשונו לבד ולא בתחלת לשונו דלא כפר"ח. ומ"ש הרא"ש אלא לחוש לדברי שניהם כו' היינו להחמיר בחתם סופר אף לפ"ד הגאון ר"ס ז"ל כמש"ש בהדיא ואפשר שלא פסק הגאון לגמרי כו' אבל ר"י גופיה ס"ל כשמואל וכולהו אמוראין דמכשרי באומר אמרו לפמ"ש התוס' ב' ר"י כמ"ש הרא"ש (והן תוס' ר"ש משנ"ץ) וא"נ ס"ל לר"י נמי להחמיר כן היינו ודאי לחומרא בעלמא המ"ש רש"ל בהדיא וכ"מ ממ"ש המרדכי בפ"ז ב' ר"י הזקן בתשו' בחתם סופר ועד דאם נשאת וילדה כדאי הוא ר"ח לסמוך עליו להכשיר הולד ואם לא ילדה יש להסתפק מה יאמר רבינו הזקן כו' וחי הוה ספק שקול לא ה"ל להחמיר כך בספיקא דרבנן להוציא אשה מבעלה וגם ה"ל לחוש לספק גט מעושה ומ"ש בסמ"ג ורשב"א ור"ן ב' ר"י לפסול גם באומר אמרו מספיקא ומשמע לכאורה דהוא ס' שקול הוא מדברי סה"ת ב' ר"י ואשכחן בדוכתי טובא דהתוס' וסה"ת אין מתנבאים בסגנון א' ב' ר"י וכן בעלי התוס' עצמן וזה יצא ראשונה בענין וסוגיא דנ"ד דהרא"ש ספ"ב כ' ב' ר"י בעל התו' דבעי' שליחות לכתיבה וכ"כ בתוס' שלנו ד"ט ע"ב ומש"ה פסולי חש"ו אפי' בגדול עע"ג ובסה"ת סי' קי"ח וקי"ט מכשיר בפשיטו' וכן בסמ"ג ובודאי ל"פ על רבו ר"י להתיר בפשיטות כ"כ ובפרט באיסור א"א אלא דס"ל כמ"ש בתוס' שלנו דכ"ב סע"ב ב' ר"י ועוד נראה כו' משום דרישא אתי נמי כר"א ולדידיה דוקא חש"ו כשרים כו'

והנה בחי' רמב"ן ספ"ו לאחר שתמה על הרי"ף וכתב אלו הייתי ראוי לחלוק הייתי מכשיר בו דשמואל עדיפא ור' נמי ס"ל כוותיה ור' סתמינהו כו' מ"מ אני אומר שהיא ספיקא כו' (כמ"ש הר"ן בשמו) מסיק לבסוף ושוב מצאתי דעת ר"י בעל התוס' ז"ל שמכריע כר' באומר אמרו דכשר ולא תעשה (שכ"ה גי' רמב"ן אר"ה אמר ר') ואפי' באתם חתומו ופוסל סתם סופר ועד ואע"ג דלא שכיחא גזרי' לרב חסדא בתרוייהו לפי הפי' שכתבנו למעלה וזהו דעת שראוי לסמוך עליו בחוור השמועה עכ"ל. ושם למעלה כ"כ לתרץ הא דאר"ח הא מני ר"י הוא דוקא אע"ג דר"ח ס"ל כשר ולא תעשה אפילו באתם חתומו וכ"כ בסה"ת בשם ר"י דהא דאמרינן בגמרא כיון דאמר מר כשר ול"ת לא שכיח דיחויא הוא וכל האמוראים (ולזה נתכוין ג"כ הרא"ש במ"ש ור"י הוכיח כו') דפליגי בכשר ול"ת סברי כו' ר"ל דאפי' הסוברים לא תעשה סברי כו' דלהאומרים תעשה א"צ לשום הוכחה דפשוט הוא בגמ' דלדידהו איכא למיחש לחורבא ולרב דמכשיר חתם סופר ועד צ"ל לפ"ז דאומר אמרו פסול לגמרי ופליג אכולהו אמוראי דאמרי כשר ול"ת (ול"ג