האדמו"ר הזקן קלו

ע"ב ע"ס בתוספות ד"ה לשקינא לה וברש"י שם ולחילוק זה נתכוין הב"ש סי' קע"ח (בסופו) ומוכרח הוא ג"כ בגמ' רפ"ק דסוטה ולא תקשי אהא דא"ר חנינא מסורא לא לימא אינש כו' מהא דקיי"ל ר"י ור"ע הלכה כר"ע ור"ע אמר וקנא חובה ואף דהרמב"ם (ספ"ג מהי סוטה) פי' הא דיבמות ד' נ"ה לענין שאין המים בודקין כו' היינו משום דס"ל הלכה כר' יהושע דמתניתין (ריש סוטה) דלא כר' חנינא ולהרמב"ם בלאה"נ אין לחוש (כלל) (כ"כ) בנ"ד שהיה בינו לבינה (נ"ל לפ"מ דמשמע מדבריו כיש הלכות סוטה ובכ"מ ספ"ד אבל צע"ג מס"פ כ"ד מה' אישות) ומגודל טרדותי לא אוכל להאריך וה' ימיו ושנותיו יאריך כנפש או"נ מלונ"ח שניאור זלמן במו' ברוך זלה"ה

ל ה' ישפות שלום וחיים טובים לאו"נ בד"ז הרב הגדול המפורסם מוהר"ר ישראל נ"י ולגיסו הרב המופלג מוה' יעקב נ"י מ"צ דק' וויטעפסק יצ"ו

אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו באתי מן המודיעים איך בהיות פה מוכ"ז שילהי קיץ העבר שאול שאל האיש מאתי על אודות אשתו אשר יצא עלי' קול ענות חלושה איך שהודית לפני איזה בני אדם בעיר' שזינתה תחת בעלה. ובעלה חקרה ודרשה הטיב וכחשה לו ואמרה שלא היתה שום מעשה ממש בעולם רק איזה קירוב והוא סומך ומאמין לדבריה שדברה לו בלבד ולא לדברי שאר בנ"א התרתי לו אז בפשיטות לפי משנה אחרונה דסוף נדרים דא"ל דדוקא באומרת לבעלה דינא הכי דז"א כמבואר מלשון הטוש"ע סי' קט"ו שלא הזכירו כלל בעלה וכ"ה בהדיא בב"ש שם סק"ל בפני כונה עדים כו' (וכ"מ בהרא"ש ספ"ב דיבמות) וכ"ה בהדיא בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב ובשאר תשובות ראשוני' ואחרונים ופשוט הוא. ומבואר שם במהרא"י דרגלים לדבר היינו שיש רגלים לדבר בלא"ה פי' בלי אמירתה אבל לא מחמת שנראה מהדברים שאמרה אמת כו' והיינו שיש רגלים לדבר ע"י עידי כיעור כי הני עובדי דשילהי נדרים שמשם הוציא מהרא"י חידוש דין זה לפ"ד התוס' בכתובות ד' ס"ג ע"ב ד"ה אבל כו' ומכוער הדבר כו'. והנה דרשתי וחקרתי מבני עירה שהיו אז במחנינו ולא נשמע עליה שום כיעור בעולם וציויתי' לחקור שם עוד כל מה שאפשר ואין קול ואין עונה רק הקול הראשון לבד מה שהודית כנ"ל. והנה מבואר שם במהרא"י דאף דקצווחה ואמרה שאוהבת את בעלה אפ"ה אומרים שעיניה נתנה באחר ובתשובות נודע ביהודה כתב דאף אם אין סברא לומר שעיניה נתנה באחר אפ"ה לא ונהימנא לפמ"ש הר"ן סוף נדרים דמדאורייתא לא מהימנא כו' יע"ש סי' ע'. עוד זאת מבואר במהרא"י שם דאף שהודית לפני גברא דמהימן לי' כבי תרי ולבו סומך עליו אפ"ה שריא יע"ש הטעם באריכות (ולע"ד זו היא כוונת רמ"א הודית לפני א' כו' והמרשים טעה וציין מהרי"ק במקום מהרא"י ונסתלקה בזה השגת הב"ש סק"ל מנ"ל הא כו' ותירוצו אינו מובן דסוף סוף הא בהדיא כתב רמ"א אף שמאמין הבעל לעד כו') ומש"ה גם בנ"ד לא חששתי אולי הודית לפני גברא דמהימן והתרתי בפשיטות. והנה עתה הפעם חזר הבעל ובא אלי ועומ' בדיבורו שאינו מאמין רק לדברי אשתו ודברה אליו דוקא והציע לפני איך שקמו עליו עוררין והפרישו מאשתו והנה הוא גר בכפר השייך למחניכם הטהור ולזאת אמרתי עם הספר כי עליכם המצוה הזאת לקרב את המרוחקים בזרוע ועמכם המדע והחכמה ואם ייטיבו דברי בעיניהם יתנו עידיהם ויצדקו לבא ג"כ עה"ח בכח היתרא דעדיף והיה זה שלום מאדה"ש כנפשם הטהור ונפש א"נ ד"ש מלונ"ח שניאור זלמן בא"א מו' ברוך זלה"ה

לא תשובה על אודות האמתל' שלא נתקבלה בעיניו לאמתלא מבוררת ודאית יפה כיון מעכ"ת כי למיחש מיבעי אולי היתה הודאתה תחלה מחמת חסרון ידיעה שתאסר על בעלה. ואח"כ אמר לה בעלה שתאסור וחזרה בה. והגם שחסרון ידיעה זו הוא דבר רחוק קצת אעפ"כ למיחש מיבעי אך אעפ"כ לפי המובן ממכתב מעכ"ת דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אמתלא שלה בעיני מעכ"ת דאולי הודית מחמת היראה שיעיד בפניה במקום המשפט יענישוה וכמ"ש בגב"ע. הנה אם הוא ספק שקול לפי ראות עיני מע"ל. נלפע"ד לסמוך בשעת הדחק הגדול כזה (שיש לה בנים וכו') ע"ד הב"י בש"ע סי' קע"ח שא"צ להוציאה אם אינו מאמין