האדמו"ר הזקן קלה

רפט"ו בש' ר"ת דמש"ה לא מפקינן בדיעבד אכן בפ' החולץ כתב הרא"ש איפכא דמש"ה אסרו לכתחלה משום דהוי מיעוטא דשכיחא והוא מהתוס' שם בש' ר"י וא"כ אדרבה מכאן יש להוכיח איפכא ממ"ש ר"נ ור"ש הנ"ל דאף שהוא מיעוטא דשכיח שרי בדיעבד והא דלא הקילו לכתחלה משום עיגונא ה"ט משום דלא דייקא כמ"ש מהרא"י (והא דבמלחמה אחמירו אף דיעבד מקום דלא דייקא ש"ה במים שאין להם סוף דהטביעה היא ודאית ע"פ עד א' או אפילו על פיה בתר דאקילו רבנן להאמינה משום עיגונא משום דבטביע' שייך לומר דאמרה בדדמי שנטבע אע"פ שלא נפל כלל מן הספינה אלא בנפל לים אמרה בדדמי דמסתמא שוב לא עלה והלכך אזלינן בתר רובא דאין נמלטי' בדיעבד משא"כ במלחמה ואפי' לפמ"ש לעיל לפ"ד רמב"ן ורשב"א דמחו ליה בגירא במקום שעושה טרפה בבהמ' מ"מ אינו דבר ברור בודאי דראתה בעיניה ממש דמחו ליה במקום שעוש' טרפ' ודאי אלא דרך את"ל קאמ' רבא הת' דאף את"ל דחזי' דמחו ליה בגירא במקום שעושה טרפה אכתי איכ' לספוקי נמי דאיכא דעביד סמתרי אבל באמת יש להסתפק עדיין ג"כ דלא חזיא ממש דמחו ליה במקום שעושה טרפה ודאי ותדע שהרי הרמב"ם לא העתיק דק טעמא קמא לחוד ס"ד בכל הני דאיקטול כו' והיינו משום דס"ל דרבא קאמר רק בדרך את"ל לחוד ולרווחא דמילתא לאשמועי' דאיכא נמי עוד ספק דסמתרי דהוא מיעוטא דשכיח חיישי' לי' נמי מאח' דאמרה בדדמי דסברה שוות ואף דהרמב"ם ס"ל דעיקר הטעם משום מילתא דעבידא לגלויי אפ"ה לא סמכינן על ה"ט לחוד היכא דאמרה בדדמי ולא דייקא כמ"ש המ"מ) ותדע עוד דהא בסוגיא דיבמות וב"מ מבואר להדיא דאי סימני' דאוריי' מדמינן סימני' בגופו ובכליו בעדות אשה לסימנים דאבדה ממש ולא ממעט אלא סי' דארוך וגוץ בגופו ובכליו משום דחיישי' לשאלה א"נ בחיוורי וסומקי דוקא אבל סי' דמדת אורך ורוחב בצמצום בכה"ג דהוי סי' דאורייתא באבדה הה"נ בעדות אשה את"ל סי' דאוריי' וכ"כ הרא"ש בהדי' בפ' דב"מ אפי' גבי סי' דאורך גופו וכ"ש גבי כליו ואע"ג דשכיחא מילתא ודאי דאתרמו עוד מקצת טליתו' בעולם שהן ארוכו' ממש כטלית זו בצמצום וכן עוד קצת אנשים מצומצמים בארכם כזה ממש אפ"ה הוי סימן כדמוכח בגמרא בהדיא דדוקא ממניינא ומתקלא דשוין לא הוי סי' כו' וכמ"ש הרא"ש בפ"ה דב"מ דבמציאה הקילו בסי' כל דהו והה"נ בעדו' אשה כדלעיל ומ"ש ממשאל"ס דאחמירו רבנן לכתחלה ואפי' בדיעבד לא התירו אלא משום דהוא מיעוטא דלא שכיח לפר"ת ואף לפר"י עכ"פ לכתחלה אסרו משום דמיעוט דנמלטי' שכיח וה"נ שכיח בעולם דאתרמי אורך טלית כטלית ואיש כאיש וכמו מדות דשומשמי ואפשר נמי דשכיח טפי ממיעוט דנמלטים דודאי כוונת ר"י לומר דשכיח טובא שזהו נגד החוש שאינו מצוי כ"כ אלא דשכיח קצת ומכ"ש דודאי שכיח טפי מסמתרי ממש (למקום שעושה טרפה לפ"ד ר"נ ור"ש) דלא שכיח כלל אלא ודאי דמשום דאשה דייקא אקילו משום. עיגונא כמו במציאה אפי' בסי' כל דהוא כמ"ש הרא"ש אבל במשאל"ס דמי למלחמה ולא דייקא ומכ"ש גבי סמתרי דמיירי במלחמה ממש מש"ה חיישי' אפי' למיעוטא כדלעיל

כט גי"ה קריתי ושניתי. ולע"ד אין כאן בית מיחוש מכל החששות שחשש מעכ"ת כי שתי תשובות בדבר חדא דר"ה לאו מקום סתירה היא גבי סוטה דמש"ה קיי"ל ספק ר"ה טהור והיינו אפי' היכא דשייך קצת סתירה באפילה ובלילה כמ"ש התוס' דפ"ק דנדה (ד"ב סע"א) ואף דהאידנא לית לן ר"ה לענין שבת הא לענין טומאה שנינו (פ"ו דטהרות) הרבה דברים שהן רה"י לשבת ור"ה טומאה ואפי' חצר שהרבים בוקעים (בה) ובקעה בימות החמה (ר"ה לטומאה) וגם למ"ש בגליון תוס' שם ב' ירושלמי היינו באפילה דוקא משא"כ כשהלבנה זורחת כמ"ש מעכ"ת וכ"ה בהדיא בפ"ה דטהרות גבי נגע בא' בלילה שהוא ס' ר"ה כמ"ש בתוספתא שם הובאה בר"ש שם ובתוס' רפ"ק דנדה (דף די רע"א) ומ"ש התוס' בסוטה דף ק"ח ע"ב ממשנה ג' פ"ח דטהרות לע"ג דהתם ה"ט משום גזירת כלים הנמצאים שגזרו באושא לשרוף אף בר"ה על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן כדאית' בפ"ד דטהרות (מ"ה) ובפ"ק דשבת. ומאבד ביום ה"ט כמ"ש הר"ש שם וצ"ע ותו דגם אם נסעה בדרך לבדה בלא חבורה אין לחוש כלל דבכה"ג לא מקרי קינוי כלל רק הוכחה שהוכיח אותה ומיחה בה (שלא) לעבור על דברי חז"ל אבל לא משום שעלה על לבו לחשדה לעשות מעשה ח"ו וקינוי שבתורה אינו אלא בשחושדה באמת כדאיתא ביבמות דף נ"ה