האדמו"ר הזקן קלד

סימני' ולא אמרי' דאסקינהו קמן רק הסי' לבד (ומהטור שכתב גבי ע"א במים והכרתיו כו' אין ראיה שהרי גבי ב' עדים וביבשה כ' ג"כ לשון זה)

ואולם הראיות שהביאו ר"נ ור"ש שבמרדכי והג"מ מהירושלמי והבבלי. הנה ראייתם מהירוש' היא פליאה נשגבה דהא גמרא דילן פליג בהדיא אירושלמי דנפל לכבשן מעידים ואין מזכירים מעשה ניסים. והחיה אוכלת בו שבמשנה מוקמינן בגמרא דילן דדוקא ממקום שאין נפשו יוצאה דלא כירושלמי שנתרחמו עליו כו' (ולפי' הנ"י קאי נמי אמגוייד) ודאמרי' בגמרא דילן דלדידי' אתרחיש ניסא אינו נס ממש שהוא שינוי הטבע ככבשן האש אלא דמקרי נס בלשון בני אדם וגם בלשון חכמים כעל הניסים דפורים וכלשון הש"ע א"ח ססי' רי"ט ואף גם זאת דוקא משום דלדידה נמי אתרחיש ודאמרי' דאיכא דעביד סמתרי כו' נמי לק"מ דהתם מיירי במקום שאינו עושה טרפה דהיא מילתא דשכיחא טובא להתרפא ע"י תחבושת כדפרש"י ור"ל דלאו סמתרי ממש שהוא עשב המחבר אפי' ב' חתיכות בשר שחוט כדאי' בפ' הספינה (ד' ע"ד) משום דהא הכא מיירי במקום שאין עושה טרפה דוקא כדפרשב"ם בהדיא בפ' הספינה דה"ג בפא"ט דאי בדרי לה סמתרי חי' והיינו בכוליא וכה"ג דוקא שאין עושין טרפה אבל במקום שעושה טרפה לא מהני בידור סמתרי. דטרפה אין לה תקנה כדאי' בהדיא ברפ"ד דחולין והיינו בידי אדם אפי' ע"י בידור סממנים כמ"ש הרא"ש ורשב"א שם גבי בהמה שנחתכו רגליה וה"ט משום דסמתרי לא מהני להבריא המכה שתחי' משום זיקא דעייל במכה כדפרש"י בב"מ דק"ז ע"ב ומש"ה אף דסמתרי מהני לחבר החתיכות יחד מ"מ אינה חיה עי"ז ותדע מדמעידים בשחט בו רוב שנים וה"ה במחו לה ברומחא במקום שעושה טרפה עייל התם זיקא ואינ' חיה דאל"כ לא היתה טרפה מאחר שיש לה תקנה בידי אדם וה"ה לאדם כה"ג דאין חילוק בטריפות בין אדם לבהמה כמ"ש התוס' (אכן לפ"ז צ"ל דר"ש בן אלעזר דקאמר בברייתא דמגוייד יכול ליכוות ולחיו' אפי' במקום שעושה טרפה כמ"ש התו'. ס"ל (כמ"ד) דטרפ' חיה אמנם לפ"ד רמב"ן ורשב"א שכתבו שם גבי סכין מלובנת דטרפות דבהמה אין כנגדן באדם לבד מן הארכובה ולמעלה כו' א"ש דברי ר"ש בן אלעזר דבריי' אפי' למ"ד דטרפה אינה חיה ומשו' דאדם שאני ולפ"ז י"ל דסמתרי דרפט"ו מיירי אפי' במקום שעושה טרפה בבהמה אבל באדם יש תקנה ע"י סמתרי או תחבושת כדפרש"י והא דאמר שמואל דממקום שהנפש יוצאת בו מעידי' היינו כשהנפש יוצאת באכילת החיה את האבר כולו או רובו כמ"ש הרמב"ם בנטילתו בנטילתו דוקא ולא בנקב בעלמ' דיכול לחיות יב"ח דאז דוקא מהני סמתרי או שאר תחבושת באדם לחיות יותר אבל בנטילת כולו או רובו הנפש יוצאה מיד או בזמן קרוב כונו בשחט רוב שנים ולא מהני אפי' סמתרי משו' זיקא שנכנס במכה כדאי' בב"מ שם וכ"ש שאר תחבושת אפי' באדם וה"ט נמי דמעידין במגוייד לת"ק דבריי' דמיירי נמי בכה"ג שהנפש יוצאה בזמן קרוב כגון דשויי' גיסטרא כעובדא דההוא טייעא ודומיא דמגוייד דמתני' דאהלות דמייתי התם והא"ש נמי דה"ט דהרמב"ם והטור שלא התירו במקום שעושה טרפה משום דחששו לסוגיא דרפט"ו ואיכא דעביד סמתרי כו' וה"ה תחבושת אחרת כדפרש"י וה"ט משום דאדם שאני דאיכא מיעוטא דמהני להו סמתרי וכה"ג וכלשון הגמ' ואיכא דעביד כו' והוא מיעוט דשכיח וחיישי' לה מדרבנן ולא אקילו משום עיגונא אלא משום דאשה דייקא והכא במלחמה כיון דחזי' דמחי ליה ברומחא תו לא דייקא טפי ואמרה בדדמי וסברה שמת כדאי' התם בגמר' מ"ט דמלחמה כו' אבל מדאורייתא לא חיישינן למיעוטא ומש"ה ההורג את הטרפה פטור וכן צ"ל כן בע"כ לפ"ד רמב"ן ורשב"א דלעיל)

וגם ראיית ר"ן ור"ש מההוא גברא חרוכא לק"מ להרא"ש. דס"ל כפרש"י דפסתא דידא דשדיא היא מאיש אחר הבא להציל וממ"נ א' ערק ואזל לעלמא ודלמא הוא בעלה וכ"כ הרי"ו בש' הרמ"ה ועוד דהא התם טעמיה דר' חייא בר אבין דמדמי לה לעישנו עלינו את הבית כו' דקאמרה בדדמי ולא דייקא וכ"ה ברשב"א שם בהדיא

וגם ראייתם ממשאל"ס לק"מ מה"ט דהא לא אקילו משום עיגונא אלא משום דאשה דייקא ומינסבי ומים כמלחמה דמי דאמרה בדדמי ולא דייקא כדאי' בגמ' בפסקי מהרא"י וסי' קל"ט דמה"ט דוקא אחמירו במשאל"ס אע"ג דמיעוט נמלטים לא שכיח כמ"ש הרא"ש והמרדכי