האדמו"ר הזקן קלא

דאין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלי' אבל לרב הונא ור' זירא ואביי דמוקמי מתניתין דאשתכח חוץ לב"ד הלכך מאחר דאף גם בממונא חיישי' י"ל דחיישינן מדאורייתא וכ"מ לכאורה הדיא מלשון התוס' רפ"ג דגיטין דכ"ד ע"ב יפסלו כל הגיטין כו' וכ"כ התוס' בב"מ שם ואי היא חומרא בעלמא דרבנן כמו משאל"ס אמאי יפסלו וכ"ש אם החומרא היא משום לעז בעלמא א"ו שהיא חששא גמורה מדאורייתא לפ"ד התוס' לרב הונא דזה אינו דלשון התוס' ספ"ק דב"מ דמדאורייתא לא חיישינן לה כו' לכך פריך שפיר כו' משמע בהדיא דזהו דבר הפשוט לכ"ע דמדאורייתא ל"ח לה וגם רב הונא מודה בזה לכך פריך שפיר רב עמרם לרבה היכי פשיט מר כו' (ועוד דאת"ל שזו היא סברת רב עמרם לחוד דמדאורייתא ל"ח אלא משום לעז בעלמא לא פריך שפיר לרבה דס"ל בדרב הונא דחיישינן מדאורייתא כמו שהוא האמת ולא משום לעז בעלמא ופשיט שפיר ממתני' דלא חיישינן מדאורייתא אלא דהא דפשוט להתוס' דמדאורייתא ל"ח לרב הונא ור' זירא הטעם הוא כמ"ש התוס' די ח ע"ב סד"ה נפק דק אליבא דאביי כיון שזה האיש שואל גט וידעי' שאבד גט כו' דהיא סברא פשוטה לאביי בפ"י דב"ב דלנפילה דחד לא חיישינן וכפר"ח שם וכ"ע מודו בהא כדלעיל אלא דלאביי מהני האי טעמא להך שינויא דל"ח כלל אפי' מדרבנן ולסוגיא דשמע ין אליבא דרב הונא ור' זירא דמוקמי מתניתין חוץ לב"ד דוקא (וכ"ה גם לאביי לשינויא קמא שבתוס') שם לא מהני ה"ט אלא דלא חיישינן מדאורייתא אבל מדרבנן חיישינן אי שכיחי שיירות מש"ה אצטריך לן לאוקמי מתניתין חוץ לב"ד דוקא אך ה"ט כיון שזה האיש שואל גט כו' לא שייך אלא בנאבד ונמצא אבל בשעת כתיבת הגט עכ"פ לא מיקרי מוכיח מתוכו ושפיר מקשו התוספות הנ"ל יפסלו כל הגיטין כו')

ואף גם זאת תימה רבתי ללישנא קמא דר"פ יש בכור דתחלת עדות לא דמי לסופה. א"כ מאי פריך ומוכיח בסוגיא דב"מ (וגם בסוגיא דהכא) ממתני' דאין מעידין דסימנים לאו דאורייתא גבי אבדה ומציאה והא לא מדמינן איסורא לממונא כדאי' בהדיא ספ"ק דב"מ וכ"כ רש"י ותוס' רפט"ו דיבמות. ולא ס"ל כשינויא בתרא שבתוס' ספ"ק דב"מ דמשום לעז דגט לחוד לא מדמי איסורא לממונא אלא כשינויא קמא דרבנן החמירו באיסור א"א כדאשכחן במשאל"ס (ונקטו משאל"ס לראיה בעלמא משום דאשכחן התם הכי בהדיא אבל באמת י"ל דהתם דוקא בדיעבד לא תצא משום דהוי מיעוטא דלא שכיחא אבל הכא אפשר דהוה מיעוטא דשכיחא וכדלקמן)

וגדולה מזו י"ל גבי סי' דאבדה דאפשר אפילו מדאורייתא אין לנו ללמוד איסורא מממונא דעד כאן לא כתבו התוס' ספ"ק דב"מ דמדרבנן הוא דלא מדמינן משום חומרא דא"א אלא משום דאשכחן דבממון אין הולכין אחר הרוב להוציא מיד המוחזק אלא דהמע"ה דאיתא רפ"ה דב"ק בהדיא אע"ג דבאיסורא אזלינן בתר רובא אפילו נגד חזקת איסור אלמא חזינן חזקת ממון אלימא טובא ועדיפא מחזקת איסור א"כ במצא שט"ח מקויים במעשה בית דין דקתני במתניתין יחזיר למלוה להוציא ממון מיד הלוה המוחזק ול"ח דלמא נפיל מיב"ש אחר כ"ש שאין לחוש כן באיסורין אם לא משום חומרא דא"א (לכתחלה או אפי' בדיעבד את"ל דהיא מיעוטא דשכיחא ונקב בושט לא שכיח או משום דלא אפשר) אבל באבדה אין כאן חזקת ממון כלל. לא למוצאה לפי שאינה שלו ולא לבעליה לפי שאינן מוחזקים בה וכ"ה להדיא בריטב"א פ' הכותב. ותדע מדמהדרי' אבדה לת"ח בטב"ע משום דמהימן ואילו להוציא ממון כלל גדול אמרו בדין המע"ה. ולא חילקו בין ת"ח לע"ה. והא דמהני סי' גבי פקדון היינו דוקא בדאיכא עדים דאפקיד גבי' דליכא חזקת מרא קמא או דלא אמיד. ואף גם זאת בסי"מ דוקא לפ"ד רוב הפוסקים אבל לא בט"ע לת"ח לכ"ע. ואפילו מן היורשים שאין טוענים ברי. אלא ודאי דבאבדה ליכא חזקת מרא כלל ואין ללמוד ממנה ודאי לעדות אשה להקל באיסור א"א לא מבעי' לפ"ד הר"ן וסייעתו בתרי ותרי דאשם תלוי לאו דוקא אלא דבחטאת קאי משום חזקת איסור וכ"ש בדליכא עדים כלל דמוקמי טפי אחזקה ואפי' מדרבנן כדאיתא בעירובין דל ה סע"ב דתרי מרעי לחזקה וכדפרש"י שם. אלא אפי' לפ"ד התו' דאשם תלוי דוקא אעפ"כ אין ללמוד להתיר באיסור אשם תלוי מממון הקל כדתנן בהדיא במתני' פט"ו דיבמות ד' קט"ז סע"ב שממון הוא קל לגבי ערוה החמורה דהיא עדות אשה שמת בעלה: