האדמו"ר הזקן קל

ממנו לארץ מש"ה אמרי' דגט זה דיב"ש הנמצא בארץ הוא שלו מסתמא מאחר דיב"ש הב' שבעיר אינו שואל ומבקש כלל שום גט. משא"כ בעדות אשה שבעלה של זו נאבד מחיים וזה הנמצא הוא מת או הרוג ואין שום הוכחה שזהו בעלה רק הסימנים לבדם י"ל דאחמירו רבנן אף דסי' דאוריי' משום חומרא דא"א כמו דאחמירו מה"ט בפרצוף פנים בלא חוטם דמהני נמי מדאוריי' לל"ק דר"פ יש בכור והא דמדמי הרא"ש פלוגתא דאביי ורבא גבי תרי יצחק לפלוגתא דרבה ור' זירא בגט הנמצא ולא מפליג בינייהו דשאני גט מאחר שבודאי נאבד גט משליח זה כו' (כמ"ש התו' סד"ה נפק דק הנזכר לעיל) היינו משום דרבה דייק הכי מתני' דכל מעשה ב"ד יחזיר ובמתני' לא הוזכר שליח אלא קתני סתמא יחזיר משמע אפי' אם האשה מבקשת הגט ואומרת שממנה נפל ובאשה ודאי דאיכא למימר שמשקרת לגמרי ולא נמסר שום גט לידה כלל כמבואר מתחלת לשון התוס' שם (בד"ה נפק דק הנ"ל) ולפ"ד התוס' בשינויא בתרא (סד"ה הנזכר) צריך לדחוק דמתני' מיירי להחזיר לשליח (או אפשר אפי' לאשה אם היתה שואלת ומבקשת הגט זמן מה קודם שנמצא גט זה אלא דהרא"ש ס"ל שגם זה דוחק בלשון המשנה משום דסתמא דמתני' משמע דיחזיר בכל ענין דומיא דאגרת שום כו') והרא"ש דמדמי פלוגתא דאביי ורבא לפלוגתא דרבה ור' זירא ע"כ לא ס"ל כהך שינויא וכ"ד התוס' רפט"ו דיבמות ובפ"ג דגיטין כהרא"ש וכשינויא קמא שבתוס' הנ"ל והא דאמרינן בגמ' דלרב אשי מספקא לי' אי סימנים דאוריי' אבל אי הוה פשיטא ליה הוה מהדרינן בנקב בעלמא אע"ג דרב אשי מיירי אפי' בהוחזקו כמ"ש הרי"ף ורמב"ם והרשב"א והרא"ש שם היינו משום דרב אשי לא מיירי באשה אלא בשליח כדפרש"י מדקאמר כגון דקאמר נקב כו' ולא דקאמרה ומכ"ש לגי' דקאמרי עדים דבודאי חתמו לה אלא דחיישי' שמא חתמו גם לאחר ומאחר שאין האחר צועק ומבקש ה"ל כנפילה דחד לפר"ח כמ"ש הרשב"א וכמ"ש התוס' בשינויא בתרא. והא דחיישי' לגמלא פרחא בההוא גיטא דאשתכח בסורא משום דהוחזקו תרי ענן בר חייא י"ל דמיירי התם דומיא דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא דפרש"י שם שהאשה תובעתו כו' דאיכא חששא דאיסורא דאורייתא שמא משקרת לגמרי ומכ"ש לפמ"ש בחי' רמב"ן והרשב"א שם והריטב"א פ"ק דמכות דעיקר טעמיה דרבא התם אינו אלא משום דלמא מילי מסר לבד וקפיצה וגמלא פרחא לסניפים בעלמא נקט) ובהא א"ש טובא פשט הסוגיא בב"מ (דכ"ח ע"א) דהוא אומר סימני הגט כו' דמחזירי' לה בנקב בצד אות פ' אפי' את"ל סי' דאוריית' והיינו משום דבאשה מחמיר טפי ולא פשטינן ממציאה לאהדורי גט אשה ע"י סי' את"ל סי' דאורייתא אלא לשליח או לבעל דלא משקרי לגמרי ודמי לנפילה דחד אלא דחיישינן מדרבנן בלי שום סי' משא"כ באשה דאיכא חששא דאורייתא אפשר דאחמירו רבנן אף גם בסימן אם אינו סי"מ והרא"ש ל"פ שם על הרי"ף אלא מטעמא אחרינא דהאשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה כו' והיינו בפניו דוקא אבל שלא בפניו כו'

וכל זה הוא לרווחא דמילתא אף לרבה דמוקים מתני' דגיטין והוא שהוחזקו ועלה מתני' ברייתא דהתם איזהו שלא לאלתר כו' מצאו קשור בכיס כו' אבל לאביי (דמשני הכא דבסוגיא דיבמות לא קשיא) דס"ל כרב הונא ורבי זירא דאף שלא הוחזקו חיישינן בשכיחי שיירות ומיתוקמא מתני' דגיטין וברייתא כפשט' דקתני סתמא ולא בשהוחזקו דוקא ובפרט בברייתא דקתני בה ברישא אחרים אומרים כו' וסתם אחרים ר"מ. ולר"מ ודאי דלא שייך כלל דין זה בשהוחזקו דהא לר"מ בעינן מוכח מתוכו ובשהוחזקו צריך לכתוב סי' בגט ולרבה צריך לדחוק דהני אחרים לאו ר"מ נינהו ולאביי א"צ לדחוק בכך אלא סתם אחרים ר"מ ולא הוחזקו וליכא אלא איסורא דרבנן כמ"ש התוס' מש"ה לא החמירו כשיש סי' דקשור בכיס דמהני מדאורייתא וא"ל שלא כ"כ התוס' אלא בב' שוירי דוקא דהא בגמ' מדמי להו להדדי כדאמרן דאלת"ה קשיא דרבה אדרבה ומ"ש בש"מ בש' תוס' שאנ"ץ לא ס"ל הכי להתוס' שלנו כמבואר ממ"ש התו' של דאביי דרפט"ו דיבמות מוקי למתני' דמעשה ב"ד יחזיר כרב הונא ור' זירא ולא כמ"ש בש"מ שם בש' תוס' שאנ"ץ יעו"ש וגם א"ל שלא כ"כ התוס' אלא לרב עמרם דקאמר לי' לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא אבל בממונא מודה ליה דלא חיישי' לב' יב"ש דכל מעשה ב"ד דמתני' היינו דאשתכח בב"ד והחומרא דאיסורא מבממונא היא חומרא מדרבנן כמו שהוכיחו התוס' מהא