האדמו"ר הזקן קכט

נגר דליפרקיניה לטעמיה דהא בסוגיא דר"פ יש בכור לא מפלגינן בין תחלתה לסופה אלא לשינויא ולישנא קמא אבל לא לשינוי' ולישנא בתרא. והנה מלבד דבדרבנן אזלי' בתר המיקל בתרי לישני ושינויי שבגמ' כמ"ש התו' ורא"ש פ"ק דע"ז (והתם בסוגיא דר פ יש בכור אפילו לשינויא קמא היא חומרא בעלמא דרבנן דאחמירו בתחלת עדות כדאיתא התם בהדיא). ור"נ ור"ש שבמרדכי והג"מ אפשר דס"ל כריב"א שם דהעיקר כלשון ראשון או אפשר שסמכו עיקר אהנך ראיות שהביאו מהבבלי והירושלמי וכ"מ מלשונם שם אבל א"ל שכוונתם להחמיר בכה"ג דאקילו בסופה אף שאין להתיר מן התורה כמו מסל"ת וכה"ג דזה אינו כמבואר מראיותיהם ממשאל"ס דרבנן וכן מגוי ד וכה"ג. ע"ש במרדכי ססי' צ"א בשם ספר החכמה

אף גם זאת הנה מודעת זאת מ"ש הרי ף ורא"ש בפ"ו דשבועות בפי' סוגיא דעלמא אזלא כאיד' שברפ"ד דסנהדרין דהיינו כגון סתמא דתלמודא פריך ממילתיה כו' והובאו להלכה בח"מ סי' כ"ה ע"ש בש"ך הרי סתמא דתלמודא הכא בסוגיא דיבמות ובסוגיא דב"מ דפריך ממתניתן דאין מעידים אהך לישנא דסי' דאורייתא ומוכיח המקשה ממתני' דסי' דרבנן ודאי דלא ס"ל דאחמירו רבנן בתחלת עדות כשינויא קמא דר"פ יש בכור. דהא ה"נ תחלת עדות היא ומאי פריך דלמא לעולם סי' דאורייתא אלא דרבנן אחמירו כמו דאחמירו דאין מעידין בט"ע אלא עם החוטם דווקא אע"ג דמדאורייתא לא בעי' חוטם ללישנא ושינויא קמא דר"פ יש בכור אלא דרבנן אחמירו משום חומרא דר"א ואימא דה"נ אחמירו בסי' שבגופו. דהא ט"ע עדיף מסימנא כדאי' בחולין דצ"ו ע"א. א"ו דסוגיא דהכא לא ס"ל כל ק אלא ס"ל דתחלת עדות כסופה דאקילו משום עגונא ולא החמירו כלל וכלל

וא"ל דעיקר הקושיא היא אמאי לא אחמירו רבנן נמי גבי גט במצאו קשור כו'. חדא דבסוגיא דב"מ לא הזכיר המקשה כלל ברייתא זו דמצאו קשור ופריך ממתני' לחודה ועוד דאפי' בסוגיא דיבמות מאי פריך. דהא י ל ודאי דמיתה דעדות אשה ל"ד כלל לגט דמש"ה לא אחמירו רבנן גבי גט שיש בו סי' דמצאו קשור כו' משום דלא מיבעיא אם לא הוחזקו ב יב"ש ותרי שוירי דאף בלי שום סי' ל"ח אלא מדרבנן כמ"ש התוספות ספ"ק דב"מ. אלא אפי' כשהוחזקו י"ל דמש"ה לא אחמירו רבנן גבי גט שיש בו סימן המועיל מדאורייתא כמו דאחמירו בעדות אשה כשיש סימנים בגופו כו' משום דכיון שזה האיש שואל גט ויודעים שאבד גט בוודאי ואין אנו מכירים אחר אין לנו לחוש שמא מאחר נפל כמ"ש התוס' ספ"ק דב"מ די"ח סד"ה נפק דק ואשכח כו' והי נו משום דלא חשדינן ליה דמשקר לגמרי כמ"ש התוס' שם ד"ה מעולם כו' ומהני ה"ט שלא לחוש אפי' ליב"ש מעיר אחרת רחוקה ואע"ג דהשיירות מצויות מהתם להכא ומכ"ש דמהני ה"ט שלא הי' לנו להחמיר אפי' בדליכא סי' כלל בכיס כו לחוש ליב"ש ב' שבעיר זו מאחר שאינו שואל ומבקש גט כלל וכדפירשב"ם בשם ר"ח בפרק י' דבבא בתרא גבי נפילה דחד בב' יב"ש הדרין בעיר אחד שאילו מן האחר נפל היה צועק ומבקש ומש"ה ל"ח לה אפילו לאביי דחייש לנפילה וכ"ה בהדיא בחי' הרשב"א פ"ג דגיטין דמדמי לה לנפילה דחד דספ"י דב"ב ואף דהתם הא' נקיט שטרא בידיה הרי אין תפיסתו מועלת לו להיות לו דין מוחזק ממון ממש דהא לנפילה דרבים חיישינן לאביי אלא העיקר הוא משום שאין האחר צועק ומבקש וא"כ פשיטא דהא דידעי' שזה אבד גט בודאי ואתמול הוה נקט בידיה גט דיב"ש והיום הוא שואל ומבקש גיטו ויב"ש השני אינו מבקש כלל מהני האי טעמא ודאי למימר שממנו נפל גט זה הנמצא וכאילו גם היום נקטי' בידיה מאחר שאין כאן דין תפיסה ומ חזק כלל וכלל. אלא דאין לנו ללמוד איסורא מממונא אלא איסורא דלא הוחזקו מממונא דהוחזקו אבל לא אי ור' דהוחזקו מממונא דהוחזקו כמ"ש התוס' רפט"ו דיבמות והיינו מדרבנן כמ"ש התוס' בפ"ק דב מ (ד"כ ע"ב) דהא באיסורין אזלינן בתר רובא מדאוריי' ובממון אין הולכין כו'. (מיהו במ"ש התוס' רפט"ו דיבמות לכאורה אף גם מדאורייתא אין ללמוד התם מממונא משום דהא רבא ל"ח לנפילה ולא למסירה וה ל האי דנקיט שטרא מוחזק ממש ול"ד לתרי יצחק והלכך י"ל דבדאיכא עוד סי' בכים כו' המועיל מדאורייתא לא אחמירו רבנן. משא"כ במיתה דעדות אשה דלולי הסי' שבגופו וכליו ודאי דל"ד כלל אפילו לנפילה דחד גבי גט דב' יב"ש בעיר א' דהתם ידעינן שיב"ש א' או שלוחו אבד גט בודאי ונפל