האדמו"ר הזקן קכה

וקושיא זו חזקה ביתר עז לפמ"ש הר"ן בתשובה סי' ל"ג מסוגיא דב"ב פ"ט דסי' העשוי להשתנות אינו מטיל שום ספק בדבר כשיש עדות המספיק שבעלה של זו מת אלא תולין השינוי משום שעשוי להשתנות כו' ולפ"ז אדרבה אף גם אם עתה רואים בשומא זו שבאיש הנמצא מת איזה שינוי מראה ממראה שבשומא שראו בבעלה של זו ה"ל למתלי השינוי משום שעשויה להשתנות לאחר מיתה ולהתירה. דהא ה"נ יש עדות המספיק להתירה לולי הספק דשינוי מראה היא השומא מצד עצמה או מקומה ומכ"ש וק"ו כשאין רואים עתה שום שינוי מראה שאין לחוש כלל וכלל

הן אמת דלכאורה י"ל לפי מה שכתב בערוך ערך שומא מתרגום ירושלמי שאת דקרא גבי נגעים דהיא שומא. והנה היא מד' מראות נגעים דאינן רק שינוי במראה העור לבד שנהפך ללבן ולא דבר גבוה כמו צמח מן הצמחים העולים בגוף כמ"ש הרמב"ם ספ"א מהט"נ אלא דבהרת עמוקה הרבה כמראה החמה מן הצל ושאת אינה עמוקה כ"כ ומש"ה נקראת שאת לשון גובה כדפרש"י ורמב"ן בחומש ולפ"ז שאת שתרגומה שומא אינה יבלת שהיא תלתול בשר כדאי' בבכורות (דף מ' ע"ב) וכן משמע לכאורה בסוף עירובין כהן שעלתה בו יבלת כו' והנה שומא היא בתולדה מדמצויה בבן גילו והלכך מאחר שאינה רק שינוי מראה לחוד אין כאן שום סי' כלל כשמשתנים לאחר מיתה ומיהו לאו דוקא שאת דקרא שהיא מד' מראות נגעים דא"כ ל"ל למתני דשומא פסל' בכהנים משום מום ת"ל משום טומאת נגעים. אלא צ"ל דכל מראה שהוא למטה מד' מראות הידועים מכ"ש דמיקרו נמי שאת לשון גובה. שאין המראה עמוק כמראה החמה מן הצל ומכ"ש מראה שחור וכה"ג שמראה העור הוא עמוק לגבי מראה השחור כמראה חמה לצל וכולן בכלל שומא שבלשון חכמים. אמנם רש"י פי' הלע"ז דשומא ויבלת לע"ז א' וורוא"ה בלע"ז. וכן בלשון הרמבים בפ"ח מהל' ביאת המקדש א"א כלל לומר כן דהא חשיב שם נגעים טהורים מום בפ"ע ושומא מום בפ"ע וגם חלוקים בדיניהם דשומא דוקא כאיסר או שיש בה שיער אלא דמ"מ לא ס"ל דהיא יבלת ממש דיבלת שבגמרא דפסלה בכהנים אף שאין בה עצם הם הדלדולי' שברמב"ם שם ובכה"ג מיירי בסוף עירובין כהן שעלתה בו יבלת. ושומא אף שהוא מעין יבלת דקרא שהוא תוספת בשר הבולט מ"מ מאחר שאינה מדולדלת למטה לא מיגניא כ"כ. ולא פסלה אלא בכאיסר אם אין בה שיער ובעור הפנים לבד לפ"ד הרמב"ם (וממ"ש הערוך בפי' שומא שבגמרא כתרגום ירושלמי גבי שאת דנגעים אין ראיה כ"כ. דאפשר דהערוך ס"ל גבי נגעים כדעת הראב"ד ספ"א מהט"נ. דבהרת לחודה אינה כמו צמח כו'. אבל לא שאת)

אמנם לפמ"ש לק"מ משום די"ל דבאמת דאין השומא סי' גמור דאורייתא ללישנא דסי' דאורייתא אלא מחמת מראיתה לבד. לפי שאין מראה כל השומו' שוות יש שחור' ויש לבנה כדפרש"י ובודאי יש עוד כמה מיני גווני' הרבה. אבל מחמת מקומה לא הוי סי' כלל כדלעיל. ועצמותה ומהותה דשומא י"ל כיון דהוא דבר שבתולדה ומלתא דשכיחא טובא בכל המקומות והזמנים לא הוי סימן כלל מדאורייתא. ול"ד למנינא ומתקלא דלא שוין דאף דמנין ומשקל כזה שכיח בעולם ומצוי טובא הוי סי' גמור מחמת אבדה והה"נ בעדות אשה כדלעיל. דהתם צמצום המנין והמשקל היא מילתא דאתרמיא הכי ע"פ מקרה (ואינו דבר טבעי דהיא מילתא דקביעותא ולא מקרה) מש"ה ל"ח דלמא אתרמי נמי מקרה זה דמנין ומשקל כזה בצמצום לאיש אחר שנאבד ממנו ג"כ במנין ומשקל כזה בצמצום ממש אבל שומא שהיא דבר טבעי המצוי בתולדות בני אדם אף אי לא שכיחא טפי ממניינא ומתקלא דלא שוין אפ"ה לא הוי סימן מדאורייתא מאחר דעכ"פ הוא דבר המצוי לרוב. בתולדות בני אדם בכל הדורות והארצות בטבע יצירתם. ה"ל כמילתא דקביעותא כאילו הוחזק כמה שומות בעולם. וכמו למ"ד שומא מצויה בב"ג דאף את"ל שיש כמה בני גילו כמ"ש בתשובת הריב"ש מ"מ הם מיעוטא דמיעוטא ודאי בעולם. ואפ"ה חיישינן להו משום דהיא מילתא דקביעותא וכאילו הוחזקו כונה שומות בעולם. וכמו בהוחזקו ב' יב"ש דחיישינן לכ"ע. וה"נ י"ל אף למ"ד דאינה מצויה בב"ג דאפ"ה לא הוי סי' דאורייתא מצד מהותה ועצמותה דשומא. משום שהוא דבר טבעי המצוי לרוב בתולדה בכל הדורות והארצות וה"ל כמילתא דקביתא וכאילו הוחזקו כמה שומות בעולם אלא דהוי סי' דאורייתא מצד מראיתה לבד לפי שיש כמה וכמה מיני גוונים ומראות שונות בשומות. ולמ"ד מצויה בב"ג היינו באותו מראה ממש והשתא