האדמו"ר הזקן קכד

סימנים כלל ולא קיי"ל הכי אלא כת"ק דסי"מ לא הוי אלא במילתא דלא שכיחא כלל דומיא דנקב בצד אות פ' דוקא ודיוקא דרישא עיקר בדרב אשי. ומשה"נ הוצרכו התוספות נדחק גבי ב' ת"ח דמיירי דקאמרי סי"מ. אבל לשיטת רש"י והא"ז א"ש בפשיטות דכיון וקאמרי סימנים סתם לשון רבים ממילא הוו סי"מ. וזו היא גם כן דעת הא"ז גבי גבשושית שעל החוטם דפשיטא ליה דהוי סי"מ משום דדמי לשומא באבר פ' לראב"מ ול"פ ת"ק אלא בשומא לחודה משום דשכיחא טובא ואחריו נמשכו התה"ד ומהרמ"פ להתיר גם בצלקת במקום מסויים מכ"ש מגבשושית שהיא בתולדה כשומא אלא דלא שכיחי כ"כ ומכ"ש צלקת שהיא ע"י סבה בחוץ דאתרמי הכי דל"ח דאתרמי באותו מקום דאתרמי בזה כדלעיל ומש"ה כ' בתה"ד דהוי סי"מ טפי מגבשושית כדלקמן

כל זה הוא אף לגר שלפנינו בסוגיא דב"מ דכ"ע שומא אינה עשוי' להשתנות ומכ"ש לפמ"ש הטור דה"ט דשומא אינה סי"מ לת"ק דראב"מ משום דעשויה להשתנות א"כ פשיטא צלקת וכה"ג דאינה עשוי' להשתנות די"ל בפשיטות דהוי סי"מ לכ"ע אף דשכיחא קצת לא גרעא משומא דג"כ שכיחא קצת עכ"פ בודאי ואפ"ה הוי סי"מ לכ"ע אי לאו דעשויה להשתנות לת"ק וקרוב לשמוע שזו היא דעת הא"ז שבתה"ד שהתיר בגבשושית שעל החוטם בפשיטות בלי שום ראי' כלל ולאו גבשושית ממש אלא כעין גבשושית כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' רכ"ד בשמו (אע"ג דשכיחא קצת וכמ"ש לקמן) וע"כ משום דהיא מילתא דפשיטא לי' משומא אליבא דראב"מ ות"ק ל"פ אלא משום דעשוי' להשתנות. וכמבואר כן בהדיא מל זון הא"ז שבתשו' הרא"ם סי' ל"ו שאינו סי' משתנה כו' וא"ל לפ"ד הטור דס"ל דמשום דשומא עשוי' להשתנות אינה סי"מ אבל סי"ב מיהא הוה אף לת"ק א"כ אמאי קתני סתמא אין מעידי' דמשמע לעולם הא משכחת לה דזוכרין היטב מקום השומא שהיתה בבעלה של זו בצמצום גמור כצמצום אור פ' דהוי סי"מ לכ"ע די' לפ"ד הטור הא דהוי מיהא סי' בינוני היינו לאו מצד השומא עצמה מאחר דעשוי' להשתנות אלא מחמת סי' מקום לחודי' (בצמצום או אפי' שלא בצמצום גמור כלות פ') משום שהעדים שבאים להעיד השומא שמצאו באיש א' מת לומר שזהו פלוני בעלה של זו בודאי ראו שומא בפלוני בחייו באותו מקום שמצאו באיש זה המת לפי דמיונם ולפי ראוי עיניהם בצמצום גמור או שלא בצמצום גמור כדלעיל והא דלשינויי' בתרא ללישנא דסי' דאורייתא אמרי דמשום דעשויי' להשתנות לא הוי סי' כלל אפי' בינוני אע"ג דאיכא סי' מקום. לק"מ משום דהא באמת בסי' מקום גבי מציאה איכא פלוגתא בגמ' שם דכמה אמוראי ס"ל דמקום לא הוי סי' כלל משום דכי היכי דלדידך אתרמי האי מקום כו' וה"נ י"ל כן ממש. ואף דהתם ס"ל לרבא והכי קיי"ל דמקום הוי סי' יש לחלק הרבה בין מקום דקרקע עולם דגבי מציאה למקום דגוף האדם ובפרט גבי שומא דשכיחא בתולדות בני אדם בטבע יצירתם בכל המקומות שבגוף כדלעיל. ובר מן דין י"ל דה"ט דמקום הוי סי' במציאה אע"ג די"ל כי היכי דלדידך אתרמי כו' משום דלא חשדינן לי' דמשקר לגמרי ובודאי נאבד לו במקום זה כמ"ש התוס' וגם ל"ל לשקר לומר שנאבד לו במקום זה דוקא ומאחר שבודאי נאבד לו במקום זה כולי האי לא חיישי' דלמא שלו ניטל משם וזה הנמצא הוא משל אחר שאבד ג"כ במקום זה משא"כ הכא גבי שומא דלא שייך ה"ט י"ל דמקום לא הוי סי' כלל להאי שינוי בתרא ללישנא דסי' דאורייתא (וכדס"ל לכמה אמוראים) וללישנא דסי' דרבנן ס"ל דה"ט דמקום הוי סי' במציאה משום דלא חיישי' כלל כי היכי דלדידך אתרמי האי מקום כו' למ"ד מקום הוי סי' (בב"מ דכ"ג ע"ב) ואף גם זאת דוקא לאיכא דאמרי אמר רב מרי כו' הילכך הה"נ גבי שומא ל"ח להכי

והנה בזה יש מקום לתרץ וליישב היטב הקושיא העצום שבסוגיא זו ללישנא דסי' דאוריי' ופליגי בשומא אי עשוי' להשתנות) דלכאורה אינו מובן כלל למה יגרע הסימן ממעלתו משום דעשוי ומצוי להשתנות לחוש בשביל זה שמא איש אחר הוא אף שרואי' עתה מראית השומא כמראה שהיתה בבעלה שכזו ממש דאדרבה יש לנו לומר שלא נשתנה מראיתה מאחר שהשומא היא סי' גמור מדאורייתא מצד עצמה או מצד מקומה כדפרש"י באבר פ' הלא אינו דבר שבחובה שמוכרח מראיתה להשתנות אלא שהוא דבר המצוי ורגיל אבל מצוי ג"כ שלא נשתנה מראיתה