האדמו"ר הזקן קכג

שי"מ וכצ"ל בתוס' וידוע שהניחו שם (דאל"כ תיבות וידוע שם אין להן פי' כלל דאיזו ידיעה נצרכה לנו אחרי העדאת עדים) וא"כ תו ליכא למיחש לשאלה (וכן לתירוץ הג' שבתוס' ליכא למיחש) לשאלה כיון דמה שאומר הבעל או שלוחו שהגט קשור בכיס אמרי' שזהו סי"מ משום דלא שכיח כלל לקשור גט בכיס א"כ מעתה אין לחוש כלל שונא יב"ש אחר קשר גט בכיס ובודאי גט זה הקשור בכיס הוא של יב"ש זה אלא ודאי דמיירי שהשליח נותן איזה סימן בכיס כו' כדפרש"י לס"ד דמקשה בתחלת הסוגיא וגם עתה במסקנא כן הוא. א"א דה"ט דהשתא במסקנא לק"מ מברייתא דמצאו קשור בכיס כו' משום דבאמת גם המקשה דפריך מברייתא אמתני' למימרא דסי' לאו דאורייתא ורמינהו מצאו קשור כו' היתה עיקר קושייתו מדנקט במתני' סימנים לשון רבים דאלמא דלא חשיב סי"מ דאורייתא מחמת צירוף ב' סימנים בינונים דכל חד לחודיה שכיח קצת עכ"פ אלא דומיא דנקב בצד אות פ' דוקא דהיא מילתא דלא שכיח כלל שימצא כן בגט אחר ומש"ה דוקא קשיא ליה מברייתא דמצאו קשור בכיס אמתני' דמוכח מינה דסי' לאו דאוריי' ואפי' טובא לא הוו סי"מ דאוריי' אבל למסקנא דממתני' לא מוכיח מידי כדלעיל ואדרבה דללישנא דכ"ע סי' דרבנן ובשומא סי"מ קמיפלגי שמעינן בהדיא דלראב"מ מהני צרוף סי' בינונים למהוי סי"מ דאורייתא ות"ק ל"פ אלא בשומא לחודה דוקא כדלעיל הילכך ממילא לק"מ מברייתא דמצאו קשור כו' משום דהתם ודאי איכא שני סימנים לכל הפחות דהיינו הסי' שבכיס וארנקי כו' כדפרש"י וסי' דשמו ושמה דאף דחיישינן לב' יב"ש בלא מצאו קשור בכיס היינו מדרבנן ולא מדאורייתא כמ"ש התוס' ספ"ק דב"מ ונמצא דסימן דשמו ושמה עדיף מדאורייתא משאר סימנים שאינן סי"מ דלא הוו דאורייתא להאי לישנא ואפ"ה בצירוף ב' מהם הוי סי"מ ולא גזרו רבנן מידי בסי"מ ואף בא"א דאורייתא לראב"מ ואף גם לת"ק וה"ט משום דסי"מ עדיף טפי מסי' דב' יב"ש דשכיח קצת אע"ג דלא הוחזקו ומ"ה גזרו רבנן דומיא דמשאל"ס כמ"ש התוס' שם ובפ' החולץ וברא"ש שם וכמ"ש לקמן באריכות ואפילו לרבה דמוקי מתני' דלא יחזיר בלא מצאו קשור כו' בהוחזקו ב' יב"ש בעיר א' אפ"ה לא הוי מדאורייתא כמ"ש לקמן מהתוס' ורשב"א פ"ג דגיטין ול"ד לשומא מצויה בבן גילו דחיישינן מדאורייתא משום דשאני גט מאחר דידעי' בודאי דיב"ש זה או שלוחו אבד גט ונפל ממנו לארץ דלא חשדינן לי' דמשקר לגמרי והוא שואל ומבקש גט בפנינו ויב"ש הב' אין שואל ומבקש לפנינו (כדפי' רשב"ם בשם ר"ח בפ"י דב"ב) מש"ה אמרי' מדאוריי' דגט זה הנמצא בארץ הוא מה שנפל לארץ מיב"ש זה או משלוחו משא"כ בעדות אשה שנאבד דעלה חי וזה הנמצא הוא מת וכמ"ש לקמן באריכות והא דלא חשיבי שמו ושמה ב' סימנים וגם עוד שמות העדים החתומים בגט משום דצירוף ב' סימנים היינו כשכל א' לבדו הוא סי' המועיל אבל הכא אילו הי' נמצא כתוב בגט שם אשה אחרת לא היה שם הבעל הכתוב בו שום סי' כלל שהרי ודאי הוא גט אחר וכן אם היו חתומים עדים אחרים הלכך צירוף כל השמות אינן אלא סי' א' שגט זה הוא של זה הבעל המגרש לאשה זו ע"פ ב' עדים כדת בגט זה (אא"כ שאמרו העדים מעולם לא חתמנו כו' משא"כ כשלא אמרו כן) וגם שם עירן לא חשיב עוד סי' ב' להצטרף לשמו ולשמה למהוי סי"ו אם נכתב בעיר שהבעל והאשה דרין בה משום דשמו ושמה אינן שום סי' והוכחה כלל שזהו בעלה של זו שמגרשה בגט זה אלא ע"י הזכרת שם עירן בגט דהא בלי הזכרת שם עירן הני יש בעולם כולו כמה אנשים ששמותיהם ושמות נשותיהם שווין דמה"ט מיפסיל לר"מ כשלא הזכיר שם עירן משום דלא מוכח מתוכו כמ"ש התוס' ולרשב"א וסייעתו מיפסיל מה"ט אפי' לדידן דקיי"ל כר"א כמ"ש בתשו' סי' אל"ף רי"ג ששמם ושם עירם מודיעי' אותם כו' ואם נכתב הגט בעיר אחרת שלא במקום דירת הבעל והאשה אזי באמת יש עוד סי' ב' דמקום כתיבת הגט וסי' שבכיס הוא סי' ג' אבל מאחר דבריי' קתני סתמא מצאו קשור בכיס כו' משמע אפילו נכתב במקום דירתם סגי בב' סימני' למהוי סי"מ כדעת ס' קדמון ומהרי"ב לפ"ד הא"ז ופרש"י כנ"ל וכמו שומא לראב"מ ע"פ פרש"י באבר פ' כנ"ל. ולהתוס' שהוקשה להם במסקנא מבריי' דמצאו קשור לא ס"ל דשומא באבר א' דוקא כפרש"י משום צירוף סימנים אלא ה"ט דראב"מ דס"ל דשומא היא מילתא דלא שכיחא כלל או אפי' שכיחא קצת ס"ל דהוי סי"מ ולא משום צירוף