האדמו"ר הזקן קיט

אין הכרח כלל מלשון המשנה דצירוף סי' לא הוי סי"מ דאפי' את"ל דהוי סי"מ אפ"ה א"ש לי המשנה אע"פ שיש סימנים ל' רבים משום די"ל דמיירי בסימנים סתם העשויים להשתנות לאחר מיתה דפשיטא דלא מהני מה שהם רבים מאחר שאפשר שנשתנו להיות כן לאחר מיתה ולא חשיבא ודאי אפי' כסי' א' גמור שאינו עשוי להשתנות כדמשמע בהדיא מלשון הגמרא בשינויא בתרא ללישנא דסי' דאורייתא ומשה"נ לא מהני צירוף הסימנים שבכליו כדלקמן. ואין זה דוחק לאוקמי מתני' בסי' העשוי' להשתנות דוקא דהא ללישנא דסי' דאורייתא מוקמי' לה בסימני ארוך וגוץ. והיינו לשינויא קמא דבמצויה בבן גילו קמיפלגי אבל לשינויא בתרא דבעשוי להשתנות קמיפלגי ודאי דלא איצטריך לן לאוקומי בארוך וגוץ דוקא (אלא אי בעינן לאוקומי מתני' ככ"ע אף גם כראב"מ) וה"נ ללישנא דסי' דרבנן מיתוקמא שפיר מתני' בסימנים העשויים להשתנות וכדאי' בהדיא בירושלמי אמתני' דה"ט דאין מעידין על הסימנים אע"ג דסי' דאוריי' משום שדרכם להשתנות והיינו כשינויא בתרא ללישנא דסי' דאורייתא בגמרא דילן **(וקושית המפרש שם מסימניו וכליו לק"מ להירושלמי כדאיתא בגמרא דילן דחיישינן לשאלה:)** והה"נ ללישנא דסי' דרבנן אבל סימנים שאינם עשויים להשתנות כונו צלקת בתה"ד ובתשו' מהרמ"פ וצפורן עבה וכל כה"ג י"ל דצירוף ב' סימנים מהם הוי סי"מ ואדרבה דמוכח נמי הכי השתא להן שינויא דת"ק וראב"מ קמפלגי בשומא סי"מ כדלקמן והטעם כמ"ש במ"ב דדבר זר ומופלג הוא שימצא חיבור סימנים כזה באיש אחר כו' (אך אך באמת אינו דבר זר ומופלג לגמרי אלא דלא שכיח כ"כ כדלקמן) ומיהו היינו דוקא בב' סימנים שונים כגון צלקת ושומא אי אינה עשויה להשתנות וכל כה"ג אבל ב' שומות וב' צלקתות וכל כה"ג אינו דבר מופלג כ"כ ולא חשיבי כב' סימנים שונים אלא כסי' א ב"פ ומש"ה לא מהני ב' נקבים בגט ומשה"נ לא איצטריך לן להאי לישנא לאוקמי מתני' דאע"פ שיש סימנים בכליו בחיורי וסומקי דוקא אלא דמשכחת לה נמי בסתם סימני בגדים שאין מדות ארכם ורחבם דשתיהן הן סי' מדה ולא חשיבי כב' סימנים שונים למהוי סי"מ כדמשמע בהדיא בסוגיא דב"מ (דכ"ח ע"א) גבי מדת ארכו ורחבו ומדת משקלותיו ינתן למדת משקלותיו אע"ג דמשקל לא הוי סי"מ כמ"ש הרא"ש פ"ה דב"מ וכדמשמע מפשט לשון הגמ' (דכ"ג ע"ב) דדמי למדה ומנין ומ"ש התוס' שם לחלק בין משקל דבגד דעדיף כו' היינו דומיא דמדה עדיפא שבתחלת דבריהם שם דאינה סי"מ אלא כמו מדת ארכה דעדיפה ממדת רחבה וינתן למדת ארכה אע"ג דאינה סי"מ. ובר מן דין נמי ל"ד כלל סימני דאורך ורוחב הבגד לסימני הגוף דסי' שבגופו הוא איזה שינוי בגופו ובשרו שלא כדרך תולדות סתם בני אדם בין שהשינוי הוא בתולדה כינו שומא (מדמצויה בב"ג) וכה"ג בין שנשתנה אח"כ ע"י איזו סבה כמו צלקת וכה"ג אבל מדות אורך ורוחב הבגד אינן נקראות שינוי דיש אורג או תופר במדה זו ויש במדה זו קרוב הדבר ודאי ומילתא דשכיחא היא שיוכלו לימצא בעולם עוד בגדים ארוגים או תפורים במדות אורך ורוחב כמדות בגד זה ממש. ואפ"ה הוי סי' בינוני להחזיר אבדה משום דכיון שזה כיון המדה בצמצום מסתמא שלו הוא בדליכא למיחש דלמא בהדי דנקיט חזי' כדאי' התם בגמ' ואע"ג דשכיח בעולם ודאי עוד בגדים במדות אורך ורוחב כזה ממש דהא מדמינן בגמ' סי' דמדה לסימן דמנין ומשקל וגבי מנין ומשקל אמרי' הכי בהדיא בגמ' שם דדוקא מניינא דשוין ומתקלא דשוין לא הוי סימן אבל אם אין כולן שוין אע"ג דהיא מילתא דשכיחי ודאי דזימנין אתרמי משקל חתיכת בשר של טבח זה כמשקל שקל חתיכה של זה וכן במנין דגים שבמחרוזות של צייד זה כמנין דצייד אחר ומכ"ש בשל אנשים רבים הקונים מצייד א' וטבח א' והה"נ בסי' דמדה כדאיתא בהדיא ברפט"ו דיבמות גבי שומשמי אימא חושבנא בעלמא אתרמי ואפ"ה הוי סי' כה"ג גבי מציאה (כמ"ש התוספות בב"מ דכ"ג ע"ב ד"ה חביות וטח"מ סי' רס"ב והה"נ בעדות אשה כה"ג אי סי' דאורייתא כמ"ש הרא"ש כא"מ דארוך וגוץ היינו דוקא שלא צמצמו מדת ארכו אבל אם צמצמו הוי סי' אע"ג דודאי איכא טובא בעולם ארוכים כמוהו בצמצום) אלא גבי פקדון דוקא לא הוי סי' משום דבעי' סי"מ דוקא במ"ש הנ"י שם ביבמות והרא"ש בפ"ה דב"מ גבי סי' משקל והמ"מ פ"ו מה' שאלה בשם הרמב"ן כשב"א ע"ש שכתב לפי שאין מנין סי"מ לגמרי מכלל דהוי סי' גמור המועיל להחזיר אבדה דמקרי