האדמו"ר הזקן קיח

והנה אף גם עיקרא דדינא דסי"מ דאיתמר בגמרא בדוכתי טובא דנקב יש בו בצד אות פלונית ע"כ משום צירוף סימנים נגעו בו ומדנקטו נקב דוקא שהוא סי' גמור המועיל אי סי' דאורייתא כדאי' בגמ' ולא נקטו סי' גרוע באות פלונית כגון שאות פ' היא בראש שטה פ' או בסופה דהוא סי' דארוך וגוץ בגט. (או שאות פ' היא משוכה לרחבה כדרך הסופרים ומנהגים בכדמ"ו דהוא סי' דארוך באות עצמה ומ"ש בהג"מ הל' ס"ת למנוע מזה היינו בסת"ם דוקא, וזהו פירוש הירושלמי לפע"ד כגון דמר תרין תלת שורין פי' שאמר לשון ונוסח ב' וג' שטות כמו שהן כתובות בגט ממש דהיינו תיבה זו בראש השיטה ותיבה זו בסופה וכן בשטה ב' וג' ואפילו הכי אינו כלום משום דהוא סי' דארוך וגוץ. (פי' המפרש דחוק דאיך אפשר לכתוב הגט בב' שיטין מאחר שאין למדין משטה אחרונה)

אך הנה בתשו' מהרי"ו סימן ע"ט מבואר הטעם דלא ונלאו לבו להתיר ע"י צירוף סימנים משום דבמתני' סתמא קתני אע"פ שיש סימנים כו' כלומר דאע"ג דנמצא בספר א' קדמון דצירוף סי' בגופו ובכליו הוי סי"מ כמ"ש מהרי"ו שם ובסי' ק"נ אפ"ה לא מלאו לבו לסמוך ע"ז למעשה משום דבמתני' סתמא קתני כו' (אא"כ יש עוד צד להקל כמש"ש וסוף התשו') וכן בתשובת מהריב"ל כ"כ בתחלה בשם ר"י ברונא להקל בזה ע"פ פירש"י וא"ז בפי' המשנה דפ"ג דגיטין מצאו בחפיסה ומכירו לגט וכ"כ בחי' רמב"ן ורשב"א ור"ן בשם רש"י ולא חוקו עליו אלא מטעמא אחרינא (וכה"ג ממש כ' התו' ביבמות ד' קט"ו ע"ב סד"ה וקאמרו כו' בשם ר"י) וכ"ד הרמב"ם שם כפרש"י ולבסוף מסיק מהריב"ל דאין לסמוך ע"ז להקל ואפי' בצירוף ב' סימנים בגופו ואע"ג דמצד שיקול הדעת יש להקל אפ"ה לישנא דמתני' אע"פ שיש סימנים כו' וזהו עיקר טעם המחמירין בזה משום לישנא דמתניתין ולא מוקמי' לה בגמרא באריך וגוץ אלא ללישנא דסי' דאורייתא מכלל דללישנא דסי' דרבנן א"צ לאוקמי בהכי. ומשה"נ א"א לומר כמ"ש אהע"ו דסימני' כ' רבים קאי אסי' א' בגופו וסי' א' בכליו ומשום דחיישי' לשאלה דהא לא אתמר בגמ' הך סברא דחיישינן לשאלה אלא ללישנא דסי' דאוריי' מכלל דאי סימנים דרבנן אין הכרח ממתני' לומר כך אלא שהאחרונים כ"כ מצד הסברא בעלמא ולאו מהכרח ממתני'

אכן באמת לק"מ ואדרבא נהפוך הוא לגי' שלפנינו בסוגיא דב"מ (דכ"ז ע"ב) והכא בסימנים עשויי' להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי כו' ואבע"א דכ"ע שומא אינה עשויה להשתנות משום דבודאי איכא סימנים טובא העשויים להשתנות לאחר מיתה כדאר"ע בברייתא פ"ט דב"ב (ד' קנ"ד ע"א) וכמ"ש התו' שם דאפשר שנעשו גומות בבשרו לאחר מותו והיינו גומות קטנות הנעשות ממילא שלא ע"י מכה משא"כ רושם וצלקת שע"י מכה ניכר ודאי שהוא מחיים ולא לאחר מיתה ואפי' הוא רושם קטן כמ"ש בתשו' מהרמ"פ סי' ל"ו. אבל רושם שינוי מראה לחוד ע"י הכאה לאו מינכר כ"כ ויוכל להיות ג"כ שנשתנה ונעשה מראה זה לאחר מיתה כמ"ש בתשו' חוט השני וכן יש עוד סימנים שמשתנים לאחר מיתה כמו סתימת העין כמ"ש בט"ז **(ותמיהתו בזה על תה"ד לק"מ כי כוונת התה"ד במ"ש עין אחת עורת וסתומה היינו שהיתה העין נקורה לגמרי כמו ואת עיני צדקיהו עיור וכדלקמן:)** וכן כל כה"ג וגם לגי' הטור דל"ג בסוגיא דב"מ דכ"ע שומא אינה עשויה להשתנות אלא כדאיתא בסוגיא דיבמות דכ"ע סימן דרבנן והכא כו' כמ"ש מהרח"ש וס"ל דה"ט דת"ק משום דעשוי להשתנות. מ"מ ודאי דלאו שומא לחודה דוקא עשויה להשתנות ולא שום סי' אחר בעולם דהא בהדיא קא' ר"ע בברייתא דב"ב הנז' דאיכא סימ' העשוי' להשתנות וה"נ קאמר סתמא דגמ' בסוגיא דב"מ בלישנא דסי' דאורייתא דסימנים סתם עשויים להשתנות לת"ק ומהיכי תיתי לומר דלישנא דסי' דרבנן פליג בהא ואדרבה כו' (כמ"ש האחרונים גבי חיישי' לשאלה). אלא לגי' הטור נקט ת"ק שומא לרבותא לאפוקי מדראב"י וכ"ה בהדיא ברמב"ם ואפי' שומא כו' אבל שאר סימנים העשויי' להשתנות לא אצטריך למימר דפשיטא דלא הוו אפילו סימן בינוני כדאמרינן הכי בהדיא ללישנא דסי' דאורייתא ובשומא דוקא סבירא ליה להטור דהוי סימן בינוני ולא סימן מובהק כמ"ש מהרא"ש וכמ"ש לקונן (אבל לפי דעת המ"ב בטור צריך עיין גדול). והלכך מעתה