האדמו"ר הזקן קיז

כשמא ועדים כעדים וא"ל דדוקא משום צירוף ד' שמות שמו ושמה וב' עדים דזה אינו דהא אפי' בהוחזק ב' יב"ש בעיר א' ושמות נשותיהם שוין נמי לא חיישינן בכה"ג דאמרי מעולם לא חתמנו כו' כמבואר בהדיא ברמב"ם (פ"ג מה"ג) וכ"ה בהדיא ברי"ף ורא"ש (שם וע"ש ברא"ש דל"ג יב"ש זה כפרש"י): וגם יש להביא קצת ראיה לדבר לצירוף סימני' (ואפשר ג"כ שהיא ראיה גמורה) מברייתא דיבמות (ד קכ"ב ע"א) ושוב מעשה כו' לפ"ד הרמב"ם וש"ע דמנין האנשים נושאי גמלים בצירוף שם מקום היציאה וההליכה מועילים להתיר ולפ"ד הרא"ם ברמב"ם סגי במקום ההליכה או היציאה לחוד (דשקולין הן לע"ד האחרוני' בתשובותיהם רא"ם וריב"ל ורח"ש) וכ"מ מפשט לשון הברייתא שלא הוזכר שם מקום היציאה כלל אלא דמש"ה בעינן הכא סימנים טובא משום דמקום היציאה בלא פשפוש שבתוספתא ומקום ההליכה לא חשבינן סימני' כלל כשהשיירות מצויות ממקום זה למקום זה. והם סימני' גרועי' כארוך וגוץ **(וכן הגמלים במקומות שהגמלים מצויים):)** ול"ד כלל וכלל לסי' מקום דגבי אבדה דהתם מיירי במקום מיוחד פרטי ומסויים (ע"ש ברש"י בב"מ דכ"ג ע"ב ד"ה איכא דאמרי) ולא שאבד בעיר פלונית וגם מקום הליכתם בדרך ל"ד כלל למקום דאבדה ומציאה דהתם אומר שאבד חפץ כזה באותו מקום שנמצא אבל הכא מנא ידעינן שמתו ונאבדו כאן בדרך זה האנשים שהלכו כאן דלמא אזול לעלמא **(ותדע במכ"ש מכריכות בר"ה דלא הוי סי' משום דמינשתפי ברגלים):)** והני שנמצאו כאן מתים אחריני נינהו ומכ"ש לפמ"ש התו' בב"מ דכ"ב סע"ב שאינו חשוד לשקר כו' וכ"נ בהדיא בגמ' שם דכ"ג ע"ב דאמרינן ליה כי היכי דלדידך אתרמי האי מקום כו' ולאו משום דמשקר. ואין לחוש אלא שמא שלו ניטל בידי אדם וזה הנמצא הוא של אחר שאבד ג"כ כאן וכולי האי ל"ח אבל הכא שמא הידועים לנו שהלכו כאן הלכו כדרכם לדרכם והני אחריני נינהו. ומ"ש מהרי"ו בתשובה סי' ע"ט בדעת הרא"ש בתשובה צע"ג דלו יהי דחשיב כסי' מקום ממש הא קיי"ל סימן דרבנן ובעינן סי"מ ומקום לא הוי סי"מ לכ"ע. ותדע שלא הזכיר הטור חידוש דין זה ואפי' ברמזים השמיט ברייתא זו לגמרי מכלל דס"ל שאין כאן עוד חידוש דין כלל בברייתא אלא הא לחוד דגוי מסל"ת נאמן. משום דסבירא ליה דעובדא דאנטוכא דומיא דכרכום ביתר שלא היו השיירות מצויות לפי שהיתה במצור כדפרש"י וכמ"ש הרמב"ן במלחמות שמתו במלחמה ואין השיירות מצויות בשעת חירום ומלחמה כדאיתא בפ' חז"ה ונסתלקה תמיהת האחרונים מעל הרא"ש בתשובה זו **(אבל מ"ש מהרח"ש משום דהגי' היא קולר של שני בני אדם נמי סי' מנין. וזה אינו כמבואר שם בהדיא בתשו' הרא"ש דקולר נקט לרבותא משמע דכ"ש לאיש יחידי)** ובר מן דין הנה בלשון הרמב"ם וש"ע ליכא למימר כלל משום שידוע לנו שהלכו באותו מקום שנמצאו בו מתים בדרך דכל כה"ג היה לפרושי כגון שאין בין מקומות היציאה וההליכה אלא דרך אחת בלבד שבודאי הלכו באותו מקום שנמצאו המתים בדרך. והלכך אין כאן סימן גמור המועיל באבדה אלא סי' המנין לבדו ואפ"ה מהני הכא אפי' לדידן דקי"ל סי' דרבנן משום צירוף עוד ב' סימנים גרועים לפ"ד רא"ם ברמב"ם ופשט לשון הברייתא דסגי במקום ההליכה לבד בלא מקום היציאה והרי סי' אחד גמור בינוני המועיל באבדה עדיף טפי מבי סימנים גרועים ואפי' מג' מאחר שאין מחזירים אבדה על ידן וע"י סימן אי גמור בינוני מחזירים וא"כ מכ"ש דמצטרף טפי עוד סי' א' גמור בינוני גבי עדות אשה למהוי סימן מובהק. ואפשר שזהו ג"כ דעת הרמב"ן ורשב"א לפמ"ש המ"מ פ"ו מה' שאלה בשמם וכ"כ הנ"י פט"ו דיבמות דגבי שומשמי ה"ט משום דמנין לא הוי סי"מ וגבי שב מרגניתא דציירי' בסדינא בפ' הכותב צ"ל לפ"ז דהוי סי"מ משום צירוף סי' מנין עם הא דציירי' בסדינא דחשיב נמי סי' גמור משום דלאו אורחא כ"כ כשומשמי בחביתא, וא"ש דלק"מ מ"ש עליהם הר"ן פ' הכותב והתוס' שם על פרש"י אבל דוחק לומר דמיירי התם דה"ל סי"מ אחר במרגניתא מה שלא הוזכר בגמרא וכמו בכסא דכספא דא"כ למה להגמ' להזכיר דהוו שב וציירי בסדינא):