האדמו"ר הזקן קטו

בודאי באשכנז מכירין אותו ואת אחיו ויש עדים שהם אחים ה"ז קול שיש עדים דהא מלתא דפשיטא שאף קול ברור על העדאת עדים גמורים לומר שיבואו ויעידו מחמה שכבר נודע להם אלא קול דאיכא עדים היינו הקול במה שידוע לעדים ואם יחקרו על זאת ודאי יעידו והכי נמי אם יחקרו בארץ אשכנז ודאי יעידו מאחר שמכירין אותו ואת אחיו א"ו כמו שכתב שהבעל היה דר בצרפת מעולם ובארץ אשכנז אין מכירין אותו כלל ובצרפת אין מכירים את אחיו כלל ואם כן הוי קול בלא עדים ולכן העתיקו הטוש"ע סתמא לא הוחזק באחין כו' דסתמו כפירש שהוא בארץ מולדתו ויודעים משפחתו ובית אביו אלא שבא א' מארץ רחוקה ואמר אני אחיו שנתגלגל ל במדינה אחרת ולא הוחזק לפנינו ולא נודע לנו שנתגלגל איזה אח מעמו ואפי' ע"א לא מהימן בכה"ג משא"כ כשיש חשש מדינה אחרת לפנינו לעיר מולדתו ובית אביו ביאר הטוש"ע אח"ז דין דהיה לה חמות כו' ודוקא כשהוחזק דלית ליה אחין בחזקה ברורה וידועה הוא דאינה חוששת אבל בלא"ה חוששת. ומעתה יראה הרואה שכל הדינים אלו מפורשים בטוש"ע באר היטב ולא נתחדש דבר מעתה אלא לחקור עד כמה נק' מד"ה ואיזה גבול לדבר וזהו באמת הכל לפי מה שעינינו רואות ולא יקשה המעיין נתת דבריך לשיעורין אא"כ יאמר עליו דכל כי האי מלתא ה"ל להפוסקים לפרושי אבל כשזכינו לדין ונמצא הכל כתוב מפורש מעתה מתוכם ילמוד כל חכם לעצמו לשער בעיניו כל שיעורי חכמים כך הוא שתפסו לפעמים ענין הכולל בשני דברים שזה אסור וזה מותר והם רחוקים זה מזה מן הקצה אל הקצה אעפ"כ כל חכם מבין מדעתו פרטי הדברים להיות מומחה ממצע הגבול ביניהם: ענין היתר עגונה שהשיב בארוכה להרב הקדוש דברדיטשוב ז"ל

כח ענותו תרבני לצרפני להיות נמנה לדבר מצוה רבה התרת עגונה אשר שקדו חכמים בתקנתן והקילו הרבה קולות משום עיגונא ואפי' בגופה של עדות ותחלתה כמו נ"ד לפ"ד הרא"ש בתשו' (וגם בפסקיו ודלא כר"נ ור"ש שבמרדכי והג"מ שנתלו בסוגיא דר"פ יש בכור שלא להקל כלל משום עיגונא בתחלת עדות וכמ"ש לקמן באריכות בראיות עצומות וגם לסתור ראיות ר"נ ור"ש אשר בגללן נטו הרבה תשובות גדולי האחרונים מדעת הרא"ש הנ"ל כדלק'

והן אמת כי הסי' דצפורן עבה אשר דעת כת"ר דעת תורה דעת נוטה שלא ללמוד מתשו' מהרמ"פ לסמוך על סי' זה לבדו להתיר משום דהיא מילתא דשכיחא קצת במדינות אלו הנה דבריו הנ"ל א"צ חיזוק ממני בשגם שגם בתשו' מהרמ"פ שלפנינו לא הוזכר בפי' צפורן עבה רק שהיו הצפרנים מקולקלים והתיר מהר"י מולין כו' ומי יודע איזה קלקול היה שם וכמארז"ל אין למדין הלכה מפי מעשה וכן בתשו' פנים מאירות וכנסת יחזקאל לא סמכו על סי' זה לבדו. אמנם בצירוף סי' דצמצום המקום כעובדא דנ"ד שהועד שהיתה הצפורן העבה באצבע הגדולה הימנית התירו בתשו' הנ"ל (אף שהיו במדינות אלו וסמוך לזמננו דומיא דנקב בצד אות פלונית) (וכדעת הרד"ך גבי שומא כו' ואף שבנ"ד הועד שהיתה שחורה אין לחוש בזה משום שהמראה עשויה להשתנות כמ"ש לקמן) והגם שיש לחלק קצת דל"ד לאות פלונית דמקרי צמצום המקום לגבי נקב דעלמא (שבלשון הגמ' שם) דהיינו כל הקלף שהגט נכתב עליו שיכול לה ות בו נקב או אפי' לגבי כל האותיות שבגט משא"כ צפורן עבה באצבע אחת לגבי עשר אצבעות לבד אעפ"כ יש להתיר בפשיטות בצירוף עוד סימנים שבגופו כדלקמן

והן אמת כי מה שדחה כת"ר הראיות של אבן העוזר בנידון צירוף ב' סימנים להיות סי' מובהק מי יבוא אחרי המלך ובפרט ראייה העיקרית שעליה סמך אה"ע בסיום תשובתו ובגמר דבריו אדם נתפס שבנה עיקר יסודו על מ"ש בב"י בי"ד סי' ס"ג בשם סה"ת בהניח בשר בשוק בין גוים ומצא במקום שהניח דשרי ע"י סי' כו' אשר סתר כת"ר בטוב טעם משום דהתם ליכא איסורא דאורייתא כו'. הנה ודאי כ"ה משמעות לשון סה"ת להדיא דמדמי לה נדון שולח ביד גוי דבעי או סימן כרבה בר בר חנה דמחתך אתלת קרנתא או חותם בתוך חותם כו' וחב"ח הוא מדרבנן ודאי משום חשש איחלופי וה"נ במצא במקום שהניח בשוק של גוי'