האדמו"ר הזקן קיד

עומדת והיינו מטעם דלא הוחזק באחין וכמשמעות ראייתו מהגמ' וכן הטור העתיק דברי האיש לא הוחזק באחין כו' ובהי' לה חמות כו' ודאי מטעם חזקה ברורה הוא דאינה חוששת וכמ"ש הרמב"ם וכמשמעות הטור עצמו וכמ"ש לעיל דהכי משמע בגמ' להדיא

והנה לכאורה יש לומר דהרא"ש סמך על מה שהיה דר בצרפת זמן רב ולא נודע ולא משמע מעולם דאורך הזמן שהיה עונה ולא הודע לה או לא' משאר ארץ מגוריו משוי לי' חזקה וסברא זו כתב מהרי"ק בתשובה שורש פ"ז על אודות האשה שנתקדשה לאיש א' ודר עמה בחזקת ארוסתו י"ב שנים כו' דהא פשיטא כיון שיצא הקול זמן ארוך כ"כ בלי הפסק כו' וכן הוחזקה כו' מייתי התם הא דמלקין על החזקות וס"ל דלא בעינן מעשה המוכיח לחזקה לענין מלקות אלא מכיון שאנו מחזיקים אותו כך והיינו מחמת שעמד הקול זמן ארוך עיין שם שנסתייע ופרש"י הרי דס"ל מה שעמד זמן ארוך הוי הוחזק אע"ג דהקול בלבד לא הוי כהוחזק מכל מקום עמידתו זמן ארוך משוי ליה כהוחזק וה"נ בנדון דהרא"ש מכיון שהיה דר בצרפת זמן ארוך ולא נודע מאחיו הרי הוא כהוחזק בלא אחין (ואע"ג דלא ראינו אינו ראיה מ"מ יש לדמות דבר זה למה שכתב מהרי"ק סקע"ב ובש"ך בח"מ סי' ל"ז דבמנהג וכה"ג הוי לא ראינו ראיה דה"נ דבר ההוה ורגיל הוא דרך סיפורי דברים בין איש לחברו להגיד מולדתו ומשפחתו וכיון שהי' דר שם זמן רב ולא הגיד מעולם הוי ראיה) (ומכל שכן אם נאמר דהגיד להם דרך סיפור את כל בית אביו וארץ מולדתו רק את אחיו לא הגיד דזה מהני אפי' לדעת הש"ג שהביא הש"ך שם ע"ש ודו"ק): ולכאורה יש להביא ראיה לדברי מהרי"ק מדברי הרמב"ם פ"א מהא"ב ה"כ מי שהוחזק בשאר בשר כו' שזו אחותו כו' וחזקה זו הוא ודאי לאו על ידי מעשה המוכיח כמו כרוכים אחריה דבגמ' דקדושין (ד"פ ע"א) דבאחותו ל"ש זה אלא היינו ע"י חזקת אורך הזמן וכמו שכתב הרמב"ם בהכ"א גבי איש ואשתו אלא דהתם בשלשים יום סגי ומשום דודאי ראו קירוב בשר וכעין שונצינו ביצחק אבינו ויהי כי ארכו לו שם הימים כו' משא"כ באח ואחותו צריך זמן ארוך ואפשר שיצא להרמב"ם כן מדקתני גבי תינוק ותנוקת הגדילתו וזה שמביא הרמב"ם מיד ומעשה כו' והגדילתו וסבירא ליה דהא דקתני והגדילתו לאו לעונשי' לחוד מתני' דה"נ בלא הגדילתו הוה מצי לאשמועי' דעל כל פנים אמו מיענשא אלא אשמועי' הגדילתו דאורך הזמן ונשוי לה חזקה וה"ה לאח ואחותו אורך הזמן משוי לי' חזקה אלא דא"כ אמאי מצרכי בגמ' כרוכים אחרי' בהגדילתו לחוד סגי ומדברי מהרי"ק עצמו ומבואר דלענין נסקלין ונשרפין אין אורך הזמן חזקה ועוד דסוף דברי הרמב"ם לא משמע הכי שהרי סיים ראיה נדין זה מה שדנה תורה במקלל כו' והתם אין החזקה בשביל אורך הזמן אלא בשביל שהוחזק כך מנעוריו בין השכני' ושכנות בחזקה גמורה שהחזיקו בו שהוא אביו אע"פ שאין יודעים בראיה ברורה מ"מ על הסתם יודעין ומחזיקין וא"כ מ"ש הרמב"ם ברישא שזו אחותו כו' מני מיירי בכה"ג דוקא ולא בשביל אורך הזמן והא דקתני והגדילתו לעונשין לחוד מתני' ולפ"ז אין לנו ראיה להחזיק בשביל אורך הזמן וגם מהרי"ק צירף לסברתו עוד אומדנות המוכיחות ע"ש. ועוד נתת דבריך לשיעורין וכל כה"ג ה"ל להרא"ש לפרש להשיב הא מלתא דפשיטא כיון שאשה זו בחזקת כו' מאחר שע"ז אנו דנין לונה היא בחזקת והל"ל ולפרש בהדיא דחזקה טובה היא זו אבל האמת יורה דרכו דהרא"ש איירי שהבעל היה דר בצרפת מעולם שהיתה ארץ מגורותיו ומגורי אביו ושם הוחזקו משפחת בית אביו אלא שאחי האשה אומר שראה את אחיו באשכנז והיינו שע"י איזה סיבה רחוקה ונפלאה נתגלגל הדבר שיצא אחיו לשם מנעוריו ונאבד זכרו בכאן ובשביל מאמר אחי האשה פקפק השואל לולי שרחוק היה שלא היה הבעל מודיע לה כו' אבל על חזקת אחין לא נסתפק כלל ועל קוטב זה סובב הולך כל דברי הרא"ש כיון שאשה זו בחזקת שאין אחין לבעלה עומדת כו' ותדע שהרי הרא"ש הקשה לדבריו מהא דאי' בב"ב פ' י"נ הא אמרי' דאיכא סהדי במד"ה כו' ותירץ דהתם שאני שיצא הקול שיש עדים בדבר וצריך להמתין על העדים משא"כ מה שאמר אחי האשה אינו קול ואינו ר"ל כי אחי האשה לא הוציא קול או שהוא קלא דלא אתחזק בב"ד דא"כ ל"ל אריכות הדברים דהתם שאני שיצא הקול שיש עדים וצריך להמתין על העדים הל"ל בקיצור התם יצא הקול הכא לא יצא הקול אע"כ הוק התם יש קול דאיכא עדים אבל מה שאמר אחי האשה אינו אומר שיש עדים באשכנז אלא הוא לבדו ראהו שם ואי איתא שהנדון שלו היה שהבעל בא מארץ אשכנז וא"כ