האדמו"ר הזקן קיג

ולא אחין לבעלה לומר דודאי וברור לנו שלא הי' אחים לבעלה ויש לה חזקת היתר חזקה ברורה ולכן אינה חוששת וכ"ה ברמב"ם להדיא דהטעם משום דנעמידנה על חזקתה וכדאמרינן בגמר' סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק ופרש"י שהרי בלא יבם היתה תחילה כשיצתה כו'

מיהו בזה יש מקום עיון דהא בגמ' לא אצטריך למימר הכי אלא לר"מ דחייש למיעוטא אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו ברובא לשוק לחודא הוה משתרייא אפי' בלא חזקה דלא דמי לרישא דהתם איכא חזקה לייבום וסמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא מה שאין כן היכא דליכא חזקה לייבום אף על גב דליכא נמי חזקה לשוק אזלי' בתר רובא לרבנן דקיי"ל כוותייהו. איברא שהתו' כ' שם דלת"ק דר' יהושע דאמר יצתה מליאה חוששת (וקי"ל כוותיה) אע"ג דליכא חזקה לייבום לא אזלי' בתר רובא כל היכא דליכא חזקה לשוק אבל באמת היינו לשיטתם דמוקמי' מתני' כר"מ אבל להפוסקים דפסקו כסתמא דמתני' ולא קיי"ל כר"מ ע"כ הטעם משום סמוך מיעוטא לחזקה ויצתה מליאה איכא נמי חזקה לייבום כמ"ש הנ"י דשמא תפיל הוי כונו שמא מת דלא חיישי' ואוקמ' אחזקה, אבל היכא דליכא חזקה ליבום אזלי' בתר רובא אפי' היכא דליכא חזקה לשוק וא"כ תקשי להרמב"ם וטור (דפסקו כסתמא דמתני') שלא כתבו אלא הטעם דחזקה ולא זכרו כלל הטעם דאזלי' בתר רובא ולכאורה עשו את הטפל עיקר ואת העיקר אפי' טפל לא עשו. ואדרבה הרמב"ם כתב על זה וה"ה לאשה שמת בעלה והיה לו בן במדינה אחרת כו' אין חוששים שמא מת הבן אלא העמד אותה על חזקתה אע"ג דלא שייך התם ה"ט דרובא לשוק משמע דה"נ משום חזקה לחוד נגעו בה. ומה שי"ל בזה דהנה צריך להבין בגמ' דקאמר דהכא איכא רובא לשוק משום דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות וה"ל זכרים מיעוטא דאין הפי' דמחציתן של נשים אינן יולדות אלא נקבות דזה אין סברא כלל דמאי פסקא דהוי מחצה ע"מ ממש אלא היולדת יולדת מן הסתם זכרים ונקבות וא"כ במאי מגרע כח המחצה נקבות למהוי זכרים מיעוטא מאחר שכבר אפשר שילדה החונות גם שניהם זכר ונקבה דאטו מחצה דנקבות סותר לגמרי מקצה דזכרים וכי בשביל שילדה נקבה תו ליכא למיחש לשמא ילדה נמי זכר הן אמת שיש לומר דמתני' לא מיירי אלא בכגון שאין לחוש אלא לולד א' וכמ"ש לקונן אבל זה נראה להרמב"ם (והטור) לדוחק אלא עיקר הטעם ונשום חזקה ומה שאמרו רובא לשוק אינו אלא שלא לומר שהרוב הוא נגד החזקה דהא רוב נשים מתעברות כו' ורובא עדיף אפי' לרבנן דר"מ ומכ"ש לר"מ דחייש למיעוטא על זה אמרו דרובא נמי לשוק כלומר שהרוב אינו מגרע כח החזקה והוי חזקה גמורה אפי' לר"מ דחייש למיעוטא ורובא לשוק היינו לומר דהוה מיעוטא לייבום ומשום דהוי כעין ס"ס וכ"מ בנ"י. וכעין שכתבו התופ' כה"ג לענין חזקה לייבום דרישא דהיינו לאפוקי דלא הוי חזקה לשוק וה"נ להרמב"ם והטור לענין רובא לשוק דסיפא, ומש"ה הפסיק הרמב"ם בין בבא זו דהיה לה חמות כו' ובין בבא דיצתה מליאה כו' בדין אשה שהיה לבעלה בן כו' ללמוד משם דמשום חזקה לחוד משתריא ולא קאמר בגמ' רובא לשוק אלא כדי שלא תאמר רובא לייבום כו' כנ"ל

העולה מזה דהא דתנן הי' לה חמות אינה חוששת היינו משום חזקה ודוקא בידוע שלא היה אחים לבעלה קודם לכן אבל היכא שבא מארץ אחרת ולא נודע שיש לו שם אחין אין לה חזקת היתר וחוששת בוודאי ומשום רובא לשוק לחוד לא משתרי. אפי' אי נימא דהסוגיא כפשטה דלא כמ"ש לדעת הרמב"ם והטור ע"כ מיירי בכגון שאין לחוש אלא לולד א' וקאי ארישא וה"ק דאם הלך בעלה וצרתה כו' דחוששת עד שתדע כו' מפני הספק שנולד לה בשעת מיתר בעלה אבל בהיה לה חמות במד"ה ובעלה מת בכאן (וכ"ה בטור להדיא עיי' ב"י) ונולד לו הספק עתה לינה חוששת שמא ילדה החמות עתה שעה אחת קודם מיתה עד שתדע כו' להב אשמועי' במתני' דאינה חוששת משום דרובא לשוק והוי רוב גמור דמחצה דנקבות סותר לגמר ועומד נגד מחצה זכרים ומיעוטא מפילות וה"ל זכרים מיעוטא דבענין אחר ליכא רובא לשון כלל וכ"מ בגמ' דקאמר סיפא איכא חזקה לשוק ורובא לשוק משמע דודאי איכא חזקה לשוק ולו קאמר כגון דאיכא חזקה לשוק אע"כ דאל"כ רובא לשוק נמי לא הוי וחוששת אפי' לרבנן דר"מ ולפ"ז קשה על הרא"ש בתשובה הנ"ל דכתב על נדון שלו שאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה