האדמו"ר הזקן קיא

הוא מדאורייתא לגרש כשמבקשת גט מאסר שאינו יכול לקיים עונתה משא"כ בנ"ד שהיא רוצה להמתין עד כלות כ"ד חדש. וצ"ל שלמדו כן הטור וסיעתו מדאיתמר בגמ' ד' ל"ז משמתינן לי' וס"ל כפרש"י דהיינו עד שיגרש אבל לפי' הרמב"ם לא מוכח מידי ולא אשכחן הכא בגמרא דאפקעינהו לקידושי' והלכך אין לכופו בנידוי אף את"ל דנידוי אינו פשוטים שלא כדעת המרדכי דלעיל ואפי' לדעת ר"י דלעיל: ה' ישפות שלום לאו"נ רבנים מאה"ג בד"צ דק"ק וויטעפסק שיהי' ה' אתם את הברכה ושלום וחיים עד העולם וכאש"ל שוי"ר

כה פתח דברי יעיר אור סליחותם על איחור תשובתי כי ה' יודע כי לא השלכתי דבריהם אחרי גיוי. ולי מה יקרו דבריהם ויפה דקדקו ודקו רבנן במלתא דמ"ש הרמב"ם (פ"ט מה' עדות ה"ט) ודעתו משובשת תמיד כו' האי תמיד הוא בדוקא כמ"ש ב"י בח"מ סי' ל"ה שדרכו בכך כו' ודלא כתב"ש (בי"ד סי' א' סקמ"ו) שנדחק בל' הרמב"ם מאד דלא כב"י והנה באמת ראיות התב"ש נכונה והג"מ בב"ב ההוא דאכיל תמרא כו' וגם מהתוס' בחגיגה ע"ש. אך באמת בדעת הרמב"ם י"ל כמ"ש בתשובת מהרי"ט חלק אעה"ע סי' י"ו על סוף דברי הרמב"ם שבנק"ור סי' ל"ה לענין עדות הפתיים ביותר כו' דלא אמר כן הרמב"ם אלא לענין עדות שצריך להעיד על מה שעבר כבר ויש לחוש שמא נדמה לו כו' יעו"ש וא"כ י"ל דה"ה ברישא שדעתו משובשת בדבר מן הדברים ומדבר ושואל כענין בשאר דברים נמי לא חשיב שוטה אלא לענין עדות בלבד משום דיש לחוש שמא נדמה לו כו' אבל אינו שוטה גמור שדברו בו חכמים בכ"מ שפטור מכל המצות מאחר שמדבר ושואל כענין בשאר דברים והשוטה שדברו בו חכמים א"א שיהיה חכם בשא"ד כמ"ש בת"ש שם (ס"ק נ"א) בשם התוס' דחגיגה ויעו"ש בתוס' שמוכרח כן בגמ' שם אלא שהת"ש שם נדחק מאד במ"ש הרמב"ם אע"פ שבשא"ד מדבר בשואל כענין דדרך מקרה הוא כוי וז"א במשמע ל' הרמב"ם כלל אלא י"ל דמיירי דוקא לענין עדות כמ"ש מהרי"ט בסיפא וכ"מ בטור שלא הביא דברי הרמב"ם אלא בה' עדות אבל בי"ד סי' א' הביא סימנים שבגמ' דחגיגה ולא הביא דברי הרמב"ם כלל. וגם הרמב"ם פ"ב מהלכות אישות כשפירש כל השמות פי' שם חרש כו' ולא פי' שם שוטה מכלל דס"ל שוטה כמשמעו דשוטה בכל הדברים ולא שדעתו משובשת בדבר מהדברים ומדבר ושואל כענין בשא"ד ולא אשתמיט הרמב"ם לפרש כן רק בה' עדות בלבד והנה אף שחלילה חלילה לנו לזוז מדברי הב"י. (אה"ע ססי' קכ"א) אפי' זיז כל שהוא להלכה ולמעשה מ"מ הבו דלא לוסיף על מ"ש הב"י בח"מ סי' ל"ה דדוקא שדרכו בכך וכמ"ש מעכת"ה ודלא כת"ש. ועוד נלפע"ד בנ"ד שגם אם היה דרכה בכך תמיד להיות מטורפת בדבר מהדברים או מפי' בדברים הרבה רק שבעניני הגט היא מדברת כענין וגם יש בה דעת לשמור עצמה מזנות וכמבואר בדברי מעכת"ה אין לחוש כלל מה שהיא שוטה ומטורפת בכמה שאר ענינים. לומר שמא עי"ז לא תשמור עצמה או גיטה [כיון] דחזינן שיש בה דעת ויכולה לשמור עצמה וגיטה אם תרצה וסגי בהכי כדאיתא בהדיא בגמ' דיבמות דקי"ג ע"ב אמתני' נשתטית כו' ד"ת שוטה מתגרשת כו' ה"ד אלימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה כו' אלמא דאף דיודעת לשמור עצמה וגיטה מקרי שוטה גמורה דומיא דנשתטה שהיא שוטה שדברו חכמים בכ"מ שפטור מכל המצות והיינו בסימנין דפ"ק דחגיגה ולא חיישינן שמא לא תשמור את עצמה וכ"ש בשוטה שהוסיף הרמב"ם שדעתו משובשת ומדבר ושואל כענין והנה גם אם מעכת"ה [אינם[ רוצים לסמוך על דעתם בבדיקותם אותה שמדברת ושואלת כענין בעניני הגט ומספקא למעכת"ר אולי בעת ההיא היתה חלומה ואולי לעתים היא שוטה גמורה שאינה יודעת לשמור עצמה או אפשר אפי' גיטה אפ"ה נלפע"ד שאין להחמיר בזה מספק כי הוא ספיקא דרבנן לכ"ע וכדאי הוא הט"ז (ססי' קי"ט) לסמוך עליו בכה"ג עכ"פ כי הט"ז התיר לגמרי בעתים חלומה בזמן הזה וכתב דבירושלמי מיירי בזמניהם דוקא כו' וע"ש ואף שבנ"א שם לא כ"כ מ"מ בנ"ד עכ"פ אין להחמיר מספק ויתן לה גט בעת חלומותה לפי ראות עיני ב"ד שיודעת אז לשמור עצמה וגיטה