האדמו"ר הזקן קי

אשה פלונית במקום פלוני והלך ומצאה במקום אחר וקידשה שם דאי לאו קפידא היא אלא מראה במקום הוא הויא מקודשת (ע' קידושין נ' וגיטין ס"ה) ולא חשיב שינוי וה"נ הכא בנ"ד דמה לי מראה מקום שהאשה שם ותוכל להתקדש לו ומה לי מראה זמן שתוכל להתקדש לו והוא זמן שתרצה אביה ולאו קפידא היא כלל אלא ה"נ אם תוכל להתקדש ברצונה אפשר לומר דלא איכפת ליה ולא קפיד כלל בזה ומכ"ש כשלא א"ל בפי' לכשירצה אביך אלא דה"ל כאלו אמר לה משום דאמדינן לדעתיה שנתכוון לכך לפי שיודע שאין בידה לקדש עצמה פשיטא דלא איכפת ליה כלל בין רצון אביה לרצונה כשיועיל אלא דביתומה לא מהני ה"ט משום דאין מעשה קטנה כלום לעצמה ונתינתו לידה וגם אמירתו לה לאו כלום הן ואין בהן ממש אלא כשיש לה אב ולכשיתרצה ליתן לה זכותו להתקדש לזה והלכך כשבגרה לא גרע זכות התורה שזכת' לה להתקדש למי שתרצה מזכות שנתן לה אביה ומיהו יש לחלק ביניהם טובא דבשלמא כשנתרצה אביה לבסוף איגלאי מלתא למפרע דנתינתו ואמירתו היו בתורת קידושין משום יד לרשב"א ומשום שליחות להרא"ש אבל כשאין רצוי אב לבסוף כגון ביתומה איגלאי. (ע"כ נמצא דברי קדשו בזה)

כד בנדון אלמנה מינקת שניסת תוך כ"ד חדש אם לכופו ע"י נידוי שיוציאנה בגט כמשמעות האחרונים באה"ע סימן י"ג וכמ"ש רש"ל בפי' ביש"ש רפ"ד דיבמות. ונדרשתי מכת"ר לחוות דעי מרחוק. והנה לדעתי קשה הדבר מאד ליכנס לבית הספק גט מעושה שלא כדין א"ו שהוא פסול דאורייתא. כי הנה ד"ת עניים במקום א' ועשירים במקום אחר, ובב"י סימן קנ"ד הביא דעת המרדכי דשמתא חמירא מנגידא לפ"ד ר"ח דפסק כהירוש' דאין כופין בשוטים אלא במקום שאמרו חכמים בפי' שכופין להוציא ולא במקום שאמרו יוציא בסתם וכ"פ שם רמ"א בהג"ה להלכה למעשה ובנ"ד איתמר בגמ' יוציא בסתם, וא"ל דנ"ד דמי לנושא נשים בעבירה דהא בירושל' איתמר בהדיא אומר שמואל אין מעשין אלא לפסולות כגון אלמנה לכ"ג וכו' כ"ה הגי' במרדכי ר"פ המדיר וכן פי' המפרש בירושלמי פ"ט דיבמות ופריך בירושלמי והאיכא שניות ומשני כגון אמר שמואל פי' הר"ן ספ"ז כלו' לאו דוקא אלו בלבד אלא כל שביאתן באיסור כגון אלו כו' והיינו לרבות אפי' פסולות דרבנן כמו שניות אבל מ"מ פסולות דוקא מדקאמר כגון כו' וכ"ה בהדיא בתשו' הרא"ש הובא ב"י סי' י"ג לענין תוך ג"ח הראשונים ואדרבה מסיק דאפי' לדעת ר"י דכל כפיי' בשוטים יש לחלק דשאני הכא דאין גט זה אלא לזמן וה"ה והוא הטעם תוך כ"ד חדש דמינקת אלא דהרא"ש ס"ל דשינתא ל"ד לכפי' בשוטים שהיא הכאה בלי קצבה עד שיאמר רוצה אני ול"ד לנגידא שהוא מכת מרדות והן י"ג מכות לפ"ד רש"י ולפ"ד הרשב"א לא יותר מארבעים כמ"ש התשב"ץ ח"ב סי' נ"א וגם היא על בגדיו כמ"ש בתשו' ושוטין הן על בשרו אבל. אנו אין לנו אלא הכרעת רמ"א לחוש לדעת המרדכי להחמיר אפי' בכפייה ע"י נידוי וכפשט ל' הירושלמי שלא הוזכר שם שוטים אלא אין מעשין סתם ומשמע שם שאין כופין כלל רק שאומרים לו שהדין שחייב להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין כמ"ש הטוש"ע ססי' קנ"ד לפ"ד ר"ח והא דאמרי' ביבמות ד' ל"ז דמשמתי' לי' צ"ל לפ"ד המרדכי כמ"ש המ"מ לפ"ד הרמב"ם דאינו אלא משום שעבר על גזרת חכמים ולא כדי להכריחו ליתן גט וכ"פ הב"י להלכה

ואי לזאת זאת העצה היעוצה לפע"ד להשביע המינקת שבועה חמורה שלא תחזור בה ולסמו' ע"ד הגמ"ר שברמ"א וגם אם אפשר להכריחו לעקור דירתו ממקום דירת אשתו מהלך כמה יונים ולהשביעו ש"ח שלא יבא למקום דירת אשתו עד כלות כ"ד חדש ולסמוך ע"ד האומרים דערוקי' מסתייה אפי' בכה"ג אך שלא לבקש ממנו גט ולהתיר לו לדור במקומה דשונא היא כפייה במעשה ממש ולא התירו אלא בדברים בעלמא לפ"ד ר"ח כמ"ש המרדכי הובא ב"י סימן קנ"ד. ועוד זאת לא אוכל להתאפק הגם כי מי אנכי וכו' אך תורה היא וכו' אשר לפ"ד הטור וסיעתו המתירים לכופו לגרש ע"י נידוי ג"ח או תוך כ"ד חדש צע"ג דהא גט מעושה פסול מדאורייתא כמ"ש בב"י סימן קנ"ד ואין כח ביד חכמים אלא לעקור ד"ת בשב ואל תעשה וע"כ צ"ל דמשום הפקעת קידושי' נגעו בה דכל דמקדש אדעתא דרבנן כו' והרי לא אמרי' הכי אלא היכי דאיתמר בגמ' בהדיא כמ"ש בתשו' רשב"א סימן אלף קפ"ה, ול"ד לשניות דרבנן דתנן בהדיא בפ"ט דיבמות שכופין דשאני התם דמאחר שיש כח ביד חכמים לאסרה עליו ולבטל עונתה מחוייב