האדמו"ר הזקן קט

כג מ"ש הח"מ סימן ל"ז ס"ק כ"א ב' מהרי"ק בדין יתומה שנתגדלה אם גדלה קידושיה מדאורייתא ולא ראיתי חולק כו' היא פליאה נשגבה ונגד סוגית הגמרא ספ"ה דנדה וכל הפוסקים וטוש"ע סימן קנ"ה דבלא בעיל אחר שנעשית י"ב בנה הוה ס' דרבנן ולא חיישינן שמא נשרו. והעיקר מה שנתלבט בזה מהרי"ק הוא מלשון הרי"ף פ' ב"ש ובימיו לא נדפס עדיין ספר המאור שכתב שם הרז"ה על הרי"ף שדבריו מעורבבים וכן השיגו הראב"ד והודה להם הרמב"ן בס' הזכות והרשב"א בחידושיו ופירשו כוונת הרי"ף ג"כ על מדרבנן ולאפוקי מהמתירין לגמרי ע"ש (וישוב לשונות הרמב"ם מבואר בכ"מ הל' אישות פ"ד) ומה שדימה זה מהרי"ק לנתרצה האב ל"ד להדדי אפילו כעוכלא לדנא דל"מ בנתאכלו דה"ט דמקודשת באומר התקדשי לי לאחר ל' יום ול"ד למלוה משום דבתורת קידושין יהבינהו ניהלה כדאיתא בגמרא ואין האשה מתקדשת אלא לרצונה ודעתה וקטנה אינה בת קידושין לעצמה אלא אפילו לא נתאכלו דדמו ולפקדון הרי גם בפקדון צ"ל התקדשי לי בפקדון שבידיך ואמרה הן ואף אי חשיבא ישיבתה אצלו אחר י"ב שנה כאלו אמרה הן מ"מ הרי אז לא אמר לה שום קידושין ולא שום מעשה קידושין כשלא בעיל ואמירה הראשונה שאמר לה כשהיתה קטנה אינה כלום מאחר שאינה בת קידושין ואף אם היה מפרש לה הרי את מקודשת לי לאחר שתגדלי לא אשכחן קידושין לקטנה בשום ענין מאחר דעכשיו בשעת קבלת הקידושין אינה בת קידושין לעצמה משא"כ כשאביה קיים ה"ז בת קידושין אילו היה אביה מתרצה שתקבל היא הקידושין עכשיו וידה כידו לזכות לו הכסף לפ"ד הרשב"א פ"ק ד' י"ט שהכסף לאביה או שהיא נעשית שליח לאביה וכאילו הגיע הכסף נידו אף שהיא שלה לפ"ד הרא"ש שם והלכך גם כשאין אביה כאן בשעת הקידושין או אמר לה הרי את מקודשת לי לכשיתרצה אביך ה"ז כאומר לגדולה התקדשי לי לאחר שלשים יום משום דהא ה"נ הוי כאומר לה הרי כסף זה לאביך לכשיתרצה לפ"ד הרשב"א או הרי את שליח אביך לקבל הכסף וכאלו נתתי לידו לכשיתרצה ויש לה יד או שליחות לקבל קידושין באופן זה ומש"ה אף אם נתאכלו ס"ל להרמ"ה דדמי להתקדשי לי לאחר שלשים יום ונתאכלו דמקודשת משום דבתורת קידושין יהבינהו ניהלה והחולקים ס"ל דלא שייך יד ושליחות לדבר שאינו בעולה בשעת חלות הקידושין שהוא שעת רצוי האב. והן אמת כי בתשו' מהרי"ל ססי' פ"ב חשש לדעת ראבי"ה לחוש לקידושין דאורייתא אם לא נתאכלו הקידושין כשבגרה אחר שנתקדשה בקטנותה ואביה במ"ה (אף גם לפ"ד ר"י החולק על השאלתות וס"ל דלא תקינו רבנן קידושין לקטנה שהלך אביה למ"ה והלכך אף שנתגדלה אם לא נבעלה אין כאן קידושין כלל אפילו מדרבנן אא"כ לא נתאכלו וכדעת ראבי"ה ועוד דאי מדרבנן ומשום גזרה אטו בעיל משנתגדלה א"כ בנתאכלו נמי איכא למיגזר כמו ביתומה מה"ט) ע"ש היטב אמנם בתשו' מהרי"ו תלמידו סי' קי"ב פליג בהא וס"ל דאף שבגרה אין לחוש כלל לקידושין דאורייתא אלא משום גזרה דרבנן (ואף שנהגו לקדש בטבעת כמ"ש מהרי"ל) ע"ש וטעמו ונימוקו עמו שלא חשש לדעת ראבי"ה משום דיחידאה הוא במה שהוסיף מדיליה לדמות קידושי יתומה שגדלה לנתרצה האב שאסרו רשב"ם ור"א וחתנו ראב"ן דל"ד כלל להדדי מטעם דאמרן ולראבי"ה צ"ל דסוגיא דס"פ יוצא דופן דלא חיישינן שמא נשרו משום דהוי ס' דרבנן מיירי בנתאכלו דווקא והוא נגד סתימת כל הפוסקים דכל כה"ג הוי להו לפרש ודאי ולא ליתן מכשול ליכשל בס' איסור דאורייתא ח"ו בלא נתאכלו ואפשר דראבי"ה ס"ל דדוקא ביושבת אצלו משקבלה (כסוגיא דפ' ב"ש ובר"פ יוצא דופן מיירי שאינה אצלו) דהויא כאמרה הן בפקדון וגם מהרי ל מיירי בכה"ג ע"ש ועי"ל בדעת וכוונת מהרי"ל שלא חשש לדעת ראבי"ה לבדו אלא לדעת רשב"ם ור"א וראב"ן גבי רצוי האב כמשמעות לשונו סוף תשו' הנ"ל כדפי' רבותינו לשון רבים וטעמו ונימוקו עמו דס"ל דה"ט דחלין הקידושין בשעת ריצוי האב אף דאז לא א ל הבעל כלום וגבי פקדון בעי' דאמר לה התקדשי כו' משום דבשעה שמסר הקידושין לבתו ה"ל כאילו אמר לה לכשירצה אביך שהרי אדם יודע שאין בידה לקדש עצמה כמ"ש הרשב"א בקידושיו ע"ש ומאחר דיש תורת קידושין על אמירתו לה ונתינתו לידה הלכך גם כשבגרה ויצאה מרשות האב ונתרצית היא מהני לשון הקידושין שאמר לה בקטנותה כי מה לי רצון אביה ומה לי רצונה דאף גם אם אמר לה בפירוש לכשירצה אביך אפשר דה"ל כאומר לשלוחו לך וקדש לי