האדמו"ר הזקן קח

פתח דברי יאירו אור סליחתו על שנתאחרתי להשיב מפני הכבוד כי לח הייתי מופנה מכל. מרבוי עניני הקהל וצרכי הרבים מעיירות הסמוכות ושמעתא בעיא צילותא בפרט במלתא חדתא דלא נהיגא כ"כ ואך אעפ"כ להלכה למעשה אין לחוש משום שינוי מנהג ח"ו להיותו דבר שאינו מצוי כ"כ לינשא יתומה בקטנותה ולמאוס בו מיד ובדבר שאינו מצוי אין בו מנהג כמ"ש הרמב"ם פי"א מה' שחיטה הי"ג והובא להלכה בש"ך לח"מ סימן של"ב וכ"פ רמ"א שם אפילו כשנעשה ממש וכ"ש בשב ואל תעשה דלא ראינו אינה ראיה אלא במלתא דשכיחא טובא דוקא כמ"ש הש"ך בח"מ ססי' ל"ז וזו היא דעת רמ"א ססי' קנ"ה (וכ"ד הט"ז שם) ונימוקו עונו שלא חשש לדעת מהר"י מינץ שהחמיר בזה הגם שעשה לו סמיכות מהסוגיא רפ"ו דנדה ומדקדוק לשון התוס' דספ"ה שם כי באמת הם דברי תימה ונגד פסק הלכה הערוכה שם בגמרא ספ"ה דמיירי אפילו בנישואי' לא חיישינן לסימן העליון מחמת חימוד ונגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים והאריכות בזה אך למותר. ואף גם אם למדוה למאן הא חנן מלמדים את הקטנה שתמאן מכלל דהוי מיאון מעליא

ברם כגון דא צריך לאודועי שלא לסמוך על משמעות הב"ש סימן קנ"ה ס"ק כ"ט לכאורה בשם המרדכי והג"מ דנשים נאמנות שאינ' בת י"ב שנה כשלא בעיל דהת' איירי דבשעת קידושין היתה קטנה בוודאי רק שבשעת מיאון נסתפק לנו שמא היא עכשיו בת י"ב שנה (וכ"ה הגי' בהדיא בתשו' מהר"ם שבהג"מ ס"ס נשים ובתשובת מהר"מ בכרך קטן על יתומה קטנה שנתקדשה וכו') אבל אם הספק הוא גם על שעת הקידושין אין עדות הנשים מועלת וצריכה עדות ב' אנשים כשרים וכונו דלא סמכינן אעדות נשים כשבעיל כי מה לי קידושי ביאה ומה לי קידושי כסף תרוייהו דאורייתא נינהו והא דסמכי' אעדות נשים לענין חליצה שהיא בת י"ב שנה שאני התם דהשערות מוכיחות

והנה מפשט לשון תשוב' מהר"ם שבמרדכי והג"מ משמע דמיירי שלא הביאה עדיין ב' גרות אלא משום שכבר פשט המנהג בימיו עפ"י סה"ת וסיעתו שלא למאן אחר י"ב שנה אף דלא בעיל ולא הביאה ב' שערות משום חשש גומות כו' מש"ה אצטריכא ליה עדות הנשים שאינה בת י"ב שנה. ובבעיל דהוא ס' דאורייתא לא סמכי' עלייהו ואין להתיר משום ס"ס לפי שחשש גומות הוא ספק דחסרון ידיעה ולא מהני אפילו בדרבנן כמ"ש הב"ש בססי' וכ"ש בספק דאורייתא ואפי' בדרבנן בשלא בעיל לא מקילינן בלי עדות הנשים משום ס"ס מאחר דספק גומות הוא חסרון ידיעה וספק שנים ל"ד לספק נשרו שבגמרא מטעם שכתב הב"ש ס"ק כ"ב) א"נ משום דב' הספקות הם משם א' כמ"ש הב"ש ס"ק כ"ב לפ"ד הרשב"א ואף דכתב שם הב"ש דהרשב"א מיירי כשבעיל דוקא היינו משום דהב"ש קאי אדברי הש"ע וההג"ה דמיירי הכל בנתקדשה קטנה בודאי (כדפתח הש"ע בסי"ב עד מתי הבת ממאנת כו') והספק הוא שמא נתגדלה בשעת מיאון וגם מ"ש בשם תשובת רש"ך להקל מיירי בכה"ג דוקא ע"ש) דהוא ס' דרבנן אי לא בעי והן אמת דהב"ש לא כיון יפה בכוונת הרשב"א ולא עיין בגוף התשו' דמיירי בהדיא בנתקדשה לבד והספק הוא דאורייתא שאם היא בת י"ב שנה ונשרו השערות ה"ז מקודשת דבר תורה כו' (וגם לא כיון יפה בכוונת המ"מ דלא נזכר כלל שנתקדשה בקטנותה שהן קידושין דרבנן אלא מיירי בכה"ג דאיכא ס' דאורייתא כגון שנתקדשה אז בשעת הספק) אלא דלדינא ליכא נ"מ ועה כיון הב"ש לדינא כי אין חילוק בין קידושי ביאה לקידושי כסף והב"ש דקאי ע"ד הש"ע ווירי כשנתקדשה קטנה וודאית יש להחמיר עכ"פ כשבעיל בספק אם הגיעה לכלל שנים אף שאין שם שערות לעינינו ומשום שונא נשרו אף גם לפ"ד הפוסקים דלא חיישינן בגומות ולא להקל משום ס"ס והלכך גם בנ"ד אין להקל משום ס"ס וצריכה ב' עדים כשרים ולא על שעת חופה וקידושין בלבד אלא אף גם על שעת מיאון שלא היתה בת י"ב שנה ויום א' כי היא אינה נאמנת לומר שלא נבעלה מאחר שנתייחדה עמו והן הן עידי יחוד וכו' אמנם אם אפשר לברר שהנער לא היה בן י"ג שנה ויום א' מבית חמותו אזי יש להקל לגמרי בכל ענין דמדינא א"צ כלל לא מיאון ולא גט כמו שהאריך בזה הגאון בעל תורת יקותיאל בתשו' שבסוף ספרו ויזה אין להאריך: