האדמו"ר הזקן קו

קאי והאי לחוד' קאי ובאמת הש"ך המציא דין זה מדעתו ולא נמצא כזה בראשונים ולפ"ז י"ל שגם יבש בלח אינו מתבטל לעולם אף אם אין האיסור ניכר כלל אפילו ע"י משמוש ידים וכמ"ש במ"כ ס' התערובת ח"ב פ"ג בתירוץ הב' ודלא כמ"י שחלק עליו והסכים למ"ש הט"ז ופר"ח סימן ק"ד כתירוץ הא' שבמ"כ שם דהאיסור ניכר ע"י משמוש ידים ע' פר"ח וממ"ש הש"ע סימן ק' ס"ג מבואר דדוקא ונשום בריה אסור ולהט"ז ופר"ח י"ל דמיירי שאין האיסור ניכר כלל אפילו ע"י משמוש ידים ומיהו ההיא מתשובות הרשב"א היא וי"ל באמת דהרשב"א דמיקל בקדרות מיקל נמי בכה"ג וכ"מ בהדיא שם סימן ער"ב כמ"ש הש"ך ממש וכ"ה ג"כ ססי' ק"א דבפשפש שבפ"ח דתרומות חיישינן שמא עומד בפ"ע ותשובה לרמב"ן אינה לשון רשב"א ע"ש ולשיטתיה אזיל כמ"ש גבי הונאה דלא בעינן תערובות ממש אלא כל שאין אתה יכול לברר האיסור מתוך ההיתר אע"פ שזה עומד בפ"ע וזה עומד בפ"ע כו' עב"י סימן קט"ו אבל להרמב"ם שם לפי מה שהבין הרשב"א בדעתו שהמקום אינו ניכר לעין בחמאה מדמייתי עלה מתרומה ואפ"ה ס"ל להרמב"ם דלא בטיל היינו כמ"ש וע' בב"י בש' הרשב"א שהביא מההיא דב' קופות ולשיטתיה אזיל שנחלק במ"ה על הרא"ה דלפמ"ש הרא"ה אין ראיה כלל משם ודינו של הרמב"ם אמת וברור לפ"ד הרא"ה וכיון שהאחרונים בססי' קי"א הסכימו להחמיר כהרא"ה אין להקל קולא שהמציא הש"ך מדעתו בסימן ק"ט סק"פ ולא ביבש בלח, וצריך עיון

יט שאלה באשה שיש לה וסת כדרך כל הנשים וכשהיא בודקת עצמה מוצאת ממש בכל יום על העד קרטין קטנים אדומים ופעמים מובלעים בבגד וגם נמצאים הקרטין הנ"ל בשעת וסתה עם דם נדותה ונכרים לבד ואין לה שום צער וכאב ולא חולי ולא מרגשת שום דבר והקרטין הנ"ל נמצאים על העד על הצדדין ולא בראשו והנה זה זמן רב יותר מחצי שנה שלא תוכל האשה הנ"ל לטהר מזה והנה זה שמונה שנה שהיה לאשה הנ"ל והיתה מוצאת דם בהשתנה אך כהיום לא הרגישה שום כאב וסננה מי רגלים כמה פעמים והנה לפעמים נמצא אחר הסינון על הבגד הקרטין הנ"ל וכשמתייבש הבגד הנ"ל לא ניכר אדמימות וזה ימים לא כביר שהתחילה להרגיש קצת כאב בשעת הטלת מי רגלים ופעם אחת מצאה קצת אודם אחר הטלת מי רגלים שלא בשעת וסתה ואח"כ כשהגיע וסת קבוע שלה ראתה כדרכה לראות תמיד. ואנחנו לא נדע הדין לא מן הפוסקים ולא מן הקבלה איש מפי איש. ואל מי מקדושים נפנה ומר כל רז לא אניס ליה יורנו הדין וגם הנהגת האשה האיך תהיה: תשובה

ראשית דבר לקפול העד עם הקרטין שעליו ולקשור מלמעלה ולשרותו במעט פושרין מעל"ע ואח"כ להתירו ולפתחו לראות אם לא נימוחו הקרטין טהורה בכל ענין ולבדוק כן ג"פ ואזי יש לטהרה לעולם בלי בדיקה זו. ואם ימוחו הקרטין ויהפכו לדם. אזי תקח לה מטלית נקיה ותשפשף אותה על שפתי כותלי בית הרחם מבחוץ דהיינו על השערות וסמוך להם לצד פנים ואם תמצא קרטין אדומים על המטלית אשר הן מהכנים הנולדים שם וגם מבקעים שבעור לפעמים אזי יש לתלות גם קרטין אלו שמוצאה על העד שבודקת בה לבעלה לומר שהן ג"כ דם הכנים ולכן מוצאה אותן על צדדי העד ומה שמוצאה אותן עם דם וסתה הוא לפי שדם הוסת מדי עברו על שפתי כותלי בית הרחם הוליך עונו הקרטין האלו הנמצאים שם וכן המי רגלים שסיננה ואם לא נמצאו קרטין אדומים על המטלית הנקיה ששפשפה בה אזי אין תקנה אלא שתכין לה קנה דק ארוך ולעשות סדק בראשו ולהכניס בתוכו צמר גפן וגם יהיה כרוך הצמר גפן על ראש הקנה וסביבו עד שיהיה שם כעובי האבר בינוני בראשו שהיא העטרה ולכרוך מטלית על צמר גפן ולקשרה מלמטה בחוט סביב הקנה ואח"כ כשהיא צריכה להטיל מימי רגליה תרחץ היא או אשה אחרת אותה בחלל כותלי בית הרחם היטב עד שלא תמצא שום קרט אדום על העד שתבדוק בו אחר הרחיצה ואח"כ תכניס אשה אחרת את הקנה הדק עם המוך שבראשה לתוך רחמה ותדחוק אותו לפנים בידה כמו שאפשר ובעוד הקנה דחוק ברחמה עם המוך שבראשו אזי תטיל היא מי רגליה על הארץ מעומד או מושכבת על המטה אם קשה להאשה האחרת לשוח ולאחוז את הקנה בידה דחוק