המקנה - קונטרס אחרון שעט

כסף כנ"ל וכ"ש במתחייב א"ע דמהני אפי' בכסף

שם בהג"ה וי"א דבעינן עמדו וקדשו מיד ולכאורה קשה מההוא דלעיל סימן ד"ט ס"ח האומר לאשה וכו' והלך זה לביתו כו' והוא מתוספתא הרי דמהני תנאי אף שהפסיקו הרבה. וצ"ל דכיון דשם הי' תנאי מפורש בע"מ שאם לא יקיים יתבטלו הקידושין צריך לקיים התנאי אפי' הפסיקו הרבה אבל בתנאי הפסיקתא שלא תלה בה הקידושין דאף אם לא יתן מ"מ מקודשת בהא ס"ל לרשב"ם דלא מהני אלא מיד שלא הפסיק וצ"ע

שם וכן אם קדשו ואח"כ פסקו וכו' כתב בב"ש ואם לא פסקו אלא בשעת נישואין וכו' ובמרדכי פ' הנושא לא משמע הכי וכו' והוא מדברי ד"מ שכתב על דברי הריב"ש אבל לא משמע כן במרדכי פ' הנושא וכו' ולענ"ד צ"ע דאפילו נימא דלא שייך דרב גידל בנשואין מ"מ מתחייב מדינא דהא המרדכי כתב שם ובערכין ובגט פשוט אמר משה בר עצרי ערב וכו' ופריך והא ערב לכתובה לא ונשתעבד כו' אבל מהאי טעמא כמה אתה נותן לא פריך מידי וי"ל דלא קבל כלי' מקמי קידושין אבל קמי נישואין לא רצתה לינשא עד שנעשה לבנו ערבי מן הנדוניא וכו' עכ"ל א"כ הרי אמרו שם דקבלן דכתובה משתעבד אפי' לא קנין וע"כ צ"ל דאפיל' בשעת נשואין אם הוא אומר הנשאי לי ואני אתן משתעבד כמ"ש הרמב"ם הביאו הטור וש"ע לקמן סימן ק"ב א"כ כ"ש כשאומר הנשאי לו ואני אתן כך שצריך ליתן לו והטעם בזה דווקא בערב כיון דאינו משתעבד אלא משום דאית ליה הנאה דקמהני לה גמר ומשעבד נפשיה כדאיתא בסוף פרק גט פשוט ומ"ה בכתובתה דלא מידי מיחסר בהימנותי' לא גמר ומשעביד נפשיה וכו' כמ"ש ה"ה הביאו ב"י הנ"ל אבל בקבלן כיון שהוא המחייב א"ע והוא נותן בשליחותו שאומר תן לה מהני אפי' בשעת נישואין דמה שהיה לו נישאת לו ע"פ התחייבות של זה הוה כאילו אמר תן לו ונהי דבמה שמתקדשית ע"פ הפסיקה איני מתחייב מדינא וכיון שעיקר הפסיקה היא על אחר נשואיו כדאיתא לקמן דצריך לקיים הפסיקה קודם הנשואין מ"מ במה שנישאת לו ע"פ הפסיקה ודאי מתחייב מדינא וגדולה מזו שמענו דאפילו בנדר לה דבר באתננה יכולה להוציא ממנו בב"ד כדאיתא בח"מ סי' פ"ז סעיף כ"ה בהג"ה ואפי' אם נדר בשביל אחר מחויב ליתן לה כדאיתא במתניתין דתמור' פ"ו משנה ב' הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי וכו' ע"ש ואע"פ שהנשואין ניתנו ליתבע בב"ד כדאיתא במתני' דכתובות דף נ"ז משתבעה הבעל לינשא מ"מ כיון דאין הנשואין חלין אלא מדעתה ורצונה ואינו קונה אות' בע"כ א"כ אם היא אינ' מתרצית מדעתה אלא ע"י פסיקתו חייב בתשלומין אף דלא שייך הכא דרב גידל משום דכבר התחתנו להוי בשעת אירוסין מ"מ חייב לשלם פסיקתו מצד הדין ואפי' ע"י אחר מ"מ נ"מ בהא דלא שייך דרב גידל לענין אם פסק לה פירות שאינו קונה את הפירות עצמן דלא עדיף ממעות שאין הפירות נקנית בהם משא"כ בדרב גידל כמ"ש לעיל דהיינו עיקר רבותא דרב גידל וכן לדעת הרמב"ם בדבר שאינו קצוב דמתחייב מדרב גידל אבל בשעת נשואין כיון דלא שייך הא דרב גידל אינו יוכל להתחייב בדבר שאינו קצוב ובזה א"ש הא דלא אוקי מתניתן דר"פ הנושא דמיירי משעת נשואין דמתחייב שנשאת על פיו משום דהוי דבר שאינו קצוב ויותר יש לומר משום דמה שנתחייב לבתה בשביל הנאת שנשאת לו אינו נלמד אלא מדין עבד כנעני כמ"ש לעיל דהוי כהלך מנה והתקדש לפלוני ולדעת הרמב"ם בח"מ סימן ק"צ סעיף ג' דלא מהני לענין ממונא א"כ ע"כ הא דמהני במתניתין ע"כ מדין פסיקתא כדרב גידל אבל כשנישאת לו לא אהני להתחייב לבתה ולדעת שארי פוסקים דס"ל דאף לענין ממונא מהני מדין עבד כנעני וס"ל דיוכל להתחייב בדבר שאינו קצוב כדאיתא בח"מ שם צ"ל דהא דלא משני דנתחייב משעת נשואין בשביל שנשאת לו משום דלא מהני בזה אלא אם מתחייב א"ע בלשון חיוב אבל אם אומר בלשון אתן דלא מהני במתנה אפי' בקנין ה"נ לא מהכי בזה מדין עבד כנעני ודוקא מדרב גידל מהני אפי' בלשון אתן והא דלא משני במחייב את עצמו בלשון חיוב יבואר בסמוך והרמב"ם דמפרש למתניתן דהנישא דמיירי שפסק לה בשעת נישואין וכתב הטעם דדבר שאינו קצוב משום דרב גידל ע"כ ס"ל דבנשואין נמי שייך הך דרב גידל ולפ"ז מיושב דברי ד"מ דכתב דהר"ן ס"ל כדברי המרדכי. והב"ח והב"ש כתבו דמשמע מדברי הר"ן איפכא דיוכל להוסיף בשעת נישואין ולפמ"ש א"ש דאף המרדכי מודה כשמוסיף לה בשעת נשואין כדי שתנשא לו חייב לשלם לה כמו בקבלן כנ"ל אלא דלא שייך ביה מדרב גידל כנ"ל א"כ מדלא הזכיר הר"ן שם דהטעם בשעת נישואין הוא מדרב גידל דנ"מ טובא כנ"ל משמע דהחיוב הוא משום שהיא נשאת לו ע"פ חיוב הוספה זו והיינו כהמרדכי מיהו מה דמשמע מדברי המרדכי דטעם דלא משתעבד ערב דכתובה הוא משום דלא שייך דרב גידל בשעת נשואין וכ"כ בהג"מ פכ"ג מהלכות אישות משמע תם הי' ערב בשעת קידושין מהני מדרב גידל צ"ל הא דכתבו הפוסקים לקונן סימן ק"ב סתם דערב דכתובה לא משתעבד כלל היינו משום דפסקו הכא כהירושלמי דרב גידל לא שייך אלא באב לבנו וכיון דפסקי כשינוייא בתרא דסוף פרק גט פשוט דאבא לגבי בריה משעבד נפשיה א"כ א"צ לדרב גידל ועיין ברשב"ם במתניתן סוף פרק גט פשוט דאין כותבין שטרי אירוסין אלא מדעת שניהן דפירוש שטרי אירוסין היינו פסיקתא ונשואין היינו כתובה משמע מדלא פירוש בענין א' דס"ל דלא מהני פסיקתא בשעת נשואין מיהו לפמ"ש אף דלא שייך דרב גידל בשעת נשואין מ"ט מתחייב ליתן הפסיקתא כיון דנישאת לו ע"ת זה ושפיר יש לפרש הכל בפסוקתא

שם בהג"ה עיין בח"מ סימן רמ"ה והנה הטור בח"מ סימן קנ"ז סעיף כ' הביא הב' דיעות משמע שם דלדעת הרא"ש מהני קנין אתן. וכ"כ בתשובת הרשב"א הובא בב"י סימן קצ"ז אבל מדברי הרמב"ם פ"ח מהלכות מכירה הביאו הש"ע סימן ר"ו משמע דלא מהני קנין אתן וכמו שכתב שם בסוף הסימן בהגהת רמ"א ונראה דמוכח כן מסוגית דר"פ הנושא דמקשה לר"ל ממתניתן אע"ג דמתניתן מיירי ע"כ בקנו מידו אפי' למאי דמשני בשטרי פסיקתא כדמוקי לה בסוף הסוגי' א"כ אפי' בלא שטרי פסיקתא הוי מצי לאוקמא הכי וצ"ל משו' דהוא מילתא דפשיטא וכמ"ש תוס' ד"ה חייב לזונה ע"ש דמהאי טעמ' לא מוקי לה בשטר גמור א"כ צ"ל דלמאי דמוקי לה בשטרי פסיקתא ע"כ מיירי באינו אומר בלשון חיוב אלא בלשון אתן וכמ"ש לעיל ואי לא דרב גידל הוי קנין ולא מהני משא"כ בשטרי פסיקתא מהני קנין אתן דאפי' באתן לחוד משתעבד לגבות מבני חורין ואינו צריך קנין אלא לגבות ממשעבדי אבל לדעת הרשב"א והרא"ש ז"ל צ"ל הא דלא מוקי מתני' לר"ל בקנין אתן משום דגם זה וי מילתא דפשיטא וע"כ צריך לדחוקי דרישא דמתניתן איירי בלא קנין ובשטרי פסיקתא וצ"ע והוא דוחק גדול לאוקמי רישא וסיפא בתרי טעמא ועוד נראה דלפמ"ש לעיל דבשעת נשואין אפי' בלא מלתא דרב גידל מתחייב כיון דבשביל זה היה מתרצת להנשא לו ה"ל כמו הילך מנה והתחייב לבתי מזונות דמתחייב מדין עבד כנעני והא דלא משני מתני' לר"ל הכי משום דמפרש למתני' באתן ולא במתחייב ואין להקשות דמנ"ל לאוקמא באתן. ואי משום דמתחייב הוי מלתא דפשיטא אכתי קשה דהמ"ל דהא גופא קמ"ל דילפינן מעבד כנעני כדרבא לעיל ונראה משום דאי הוי מוקי במתחייב מדין עבד כנעני ע"כ צ"ל בסיפא דניזונות מנכסי' משועבדי' אע"ג דהוי חוב בע"פ משום דמיירי בקני מידו כדמוקי לקמן וא"כ מסתמא גם רישא מיירי בקנו מידו ושפיר הוי מילתא דפשיטא דמתחייב לבתו מטעם קנין וע"כ צ"ל דמיירי באותן דלא מהני אפי' קנו מידו וצריך לאוקמא בשטרי פסיקתא

שם בהג"ה אבל הפוסק לעני צריך לקיים משום נדר וכתב הח"מ והב"ש בשם מהרי"ל סימן ס"ד מי שכתב להלביש בתו וכו' כי הזוג עניים בשעת השידוכים משמע דאף אם בשעת חופה הם עשירים מ' הנדוניא כמבואר שם בתשובה ובוודאי הנודר לעני שיתן לו לאחר שיתעשר אין זה נדר מ"מ כיון דהחיוב להלביש וליתן הנדוניא באים כאחד הוי כאילו נדר לעני ליתן לו אפי' סך רב דהוי נדר כדאיתא במתניתן סוף פיאה אפי' נותן לו אלף וכו' מיהו משמעות הלשון שהזוג עניים משמע לכאורה אם החתן עשיר כיון שמחויב לכסותה כשיכנסנה לא הוי כנדר לעני אך נראה דלאו דוקא הוא דהא כיון שפסק להלבישה אם לא ילבישה אינו מחיוב להכניסה כדאיתא ריש סימן נ"ב והדר הוה ליה נדר ועיין מה שכתבנו שם מזה

עוד כתב הב"ש בס"ק י"א האב שעשה שידוך וכו' משמע דאין לחתן עדים אלא שרוצה להשביעו. ואינו יכול להשביעו בטענות ספק והוא תלי' במחלוקת הרמב"ם וראב"ד הובא בש"ע ח"ה סי' ע"ה סעיף כ"א. א"כ לפי מה שכתב ר"א שם בהג"ה אף סעיף כ"ג דאף אם אמר שהוגד לו מפי קרוב משביעין אותו היסת וכן נר' לי' להורות עכ"ל אף החתן בעצמו יכול להשביעו אך הש"ך השיג שם על הרמ"א דבעינן דוקא שיהא רגלים לדבר והביא שם תשובת הגהמ"י בס' הקנין להרמב"ם בנדון זה וז"ל ובעל דברים דידי' הוא החתן וכי' אם יש חולק בדבר יכתוב הרשאה וכו' גם צ"ל שכבר הי' קידושין בשעה שפסק ליתן ומד"ר גידל נתחייב לו דאל"ה הא כתב לעיל דאפי' בקנין אתן אינו יכול להוציא ממנו ואין לומר שתבע הקנס דא"כ אבי החתן בעל דברים דידיה אפי' אי נימא דהקנס להחתן עצמו מחמת בושת דידיה כמו שכתבנו לעיל סימן נו"ן הא כתב הסמ"ע בח"מ סי' קכ"ג ס"ק חי"ת דאין כותבין הרשאה על ממון שלא בא לידו מעולם כגון בושת ופגם וכו' וכן משמעות הלשון בתשובת מיימוני שם ובתוך כך עמדתי וקדשתי והוא לישנא דר' גידל עמדה וקידשה וצ"ל דרך דרב גידל הוי כאילו בא לידו ועדיף מבושת ופגם ויוכל ליכתוב הרשאה

שם בהג"ה החתן צריך ליתן וכו'. כתב הב"ש אפי' ת"ח ש"ס ע"ש ולכאורה קשה דהא רב אשי מוקי לה בשטרי אירוסין אם כן מנ"ל בשטרי פסיקתא אם הוא צורבא מרבנן אך באמת למאי דאוקמי בשטרי אירוסין לא שייך הא דקאמר שם אפי' צורבא מרבנן דפשיטות הוא דשכר כתיבת שטר הקידושין