המקנה - קונטרס אחרון שעד

לעיל סי' מ"ב סעיף ג' בהג"ה בשם מהר"ם פדוואה אבל אם מכחשת שלא קבלה כלום והעדים מעידים שקבלה וכו' ולפ"ז י"ל בעובדא דהרא"ש שאמרה כן כשנישאת לבן אחיו קודם שבאו עדים ששמעה אפי' והיתה נאמנת במיגו אף דקיי"ל באומרת א"א הייתי וגרושה אני דאפי' באו עדים ל אחר שנשאת אינה נאמנת דקי"ל בכתובות שם לחומרא כמאן דמתני לה אסיפא מ"מ בכה"ג דמפרשת דברים הראשונים קודם שבאו עדים ואין העדים מעידים אלא ע"פ דיבורה י"ל דנאמנת ולא אמרינן לקמן סי' קנ"ב דאינה נאמנת אלא כשיש עדים שמעידים שהיתה א"א אבל אם אין מעידים אלא עפ"י דיבורה והי' כבר פרשה דבורי' קודם שבאו י"ל דנאמנת ועוד נראה דיש לחלק דאם כוונה בשעת שאמרה מקודשת אני ע"כ שכוונה לקדושין גמורים שוב אינה נאמנת לומר מוטע' הייתי כנ"ל אבל אם אמרה דרך סיפור בעלמא שקדשה ראובן ולא הי' כוונת' להחזיקה בתור' מקודשת שפיר נאמנת לומר שלא הי' כוונתה בתחלה לקדושין גמורים. ועמ"ש הש"כ בי"ד סימן קפ"ה ס"ק ג' בשם סה"ת והמרדכי דאם אמרה סבורה הייתי להיות נדה אבל עכשיו בדקתי עצמי ומצאתי שמחמת מכה וכו' נאמנת ע"ש י"ל דהתם שאני שהוא דבר המצוי לטעות כדאיתא בח"מ ר"ס כ"ט גבי עדים בכל טעות שהעדים מצויין לטעות בו נאמנים וכו' משא"כ הכא דאמרינן אדם יודע כנ"ל וצ"ע

שם והיא אומרת לא קדשתני וכו' כן הוא לשון המשנה. ולכאורה משמע מזה מדלא קאמר רבותא טפי דאפי' אם הוא אומרת שאינה יודעת או שאמר ליה שקדש אותה ע"י אביה כשהיתה קטנה משמע דבזה אסורה להנשא לכתחלה כדעת הראב"ד והרמב"ן שנתבאר לעיל בסימן מ"ז דבעד אחד אומר קידש והי' א"י אסורה להנשא וה"ה לענין קרוביו והא דאמר בסמוך סעיף ד' והבת מותרת לקרוביו אף דמשמע שהיא אינה יודעת י"ל דהתם שאני שהאם מכחשת אי נמי דהתם מיירי בקדושין יתומה קטנה שהם מדרבנן לא חיישינן כולי האי אך נראה דכיון דהוא נוגע בדבר שרוצה לכונסה אין בו דין ע"א כל כך כדאמרינן גבי ע"א מעיד שמת בעלה דאם כנס מוציא וכ"ש בכה"ג אלא דנראה דמתניתן מיירי אפילו באומרת קדשתיך וגרשתיך כמ"ש בחידושים דנשמע הכי מדקאמר והיא מותרת בקרוביו משמע דלכל אדם אפי' לפי דבריו מותרת וכיון שאמר גרשתי' אינו נוגע בעדות לפ"ז בסיפא דהבת מותרת צ"ל הטעם כנ"ל משום מכחשת אותו אע"ג דהוא עד כשר ונאמן טפי מאשה כדאיתא סימן י"ז מ"מ לענין שתנשא לקרוביו י"ל דלא הוי עד כשר לגבי קרוביו ואף דלפמ"ש לקמן אף שניות אסורים ובשניות אין להם הפסק לא שייך לפסול העדות משום קורבה מ"מ כיון דשניות אינו אלא משום הרחקה דעריות מן התורה עצמן וכיון דאין נאמן לגבי עריות ממילא אין לאסור בשניות אי נמי כמ"ש לעיל דקדושי קטנה דרבנן שאני. ועיין בסמוך

שם הוא אסור בקרובותיה וכו'. בכתובות דף ט' ע"א פירש"י ד"ה הוא אסור בקרובותיה באמה ובתה ואחותה וכו'. ונראה דלאו דווקא דה"ה בשניות אסור אף ביבמות דף מ"ם דקתני אסור בקרובותי' מבעי ליה א גזרו שניות מ"מ הכא מהאי טעמא דשווי' אנפשיה חד"א אין לחלק דשייך ג"כ באיסור דרבנן וכן משמע בסיפא דקדשתי את בתך דאיירי בבת קטנה כמו שיבואר דאינה אלא קדושי דרבנן והא דקא הר בסוגיא דף ס"ה סיפא מאי קמ"ל ומשני איידי ולא משני דקמ"ל דאפי' בדרבנן אמרינן דשוי' א אנפשיה חד"א היינו משום דמלתא דפשיטא היה להש"ס דגם בדרבנן שייך טעמא דחד"א דהא בנשביתי וטהורה אני ג"כ הוא איסור דרבנן ואפ"ה אינה נאמנת אלא משום שהפה שאפר וכו'. ולפ"ז לדעת הפוסקים לעיל בסימן ט"ו סעיף י"ד וסעיף ט"ו דשניות דר' חייא אין להם הפסק ע"כ הא דאמר אסור בקרובת הבת ומותר בקרובות האם היינו באחיות לבד אבל באמה ובתה בל"ז אסיר משום שניות ועמ"ש לקמן

סעיף ב' והי' אסורה בקרוביו כן הוא לשון המשנה ואף דאסורה לכ"ע משום איסור א"א ולדעת הראב"ן וסייעתו דבמבקשין ממנו ליתן גט אינו אסור בקרובותיה יש לפרש מתני' דהיינו לאחר שיגרש אותה אבל לפמ"ש לקמן דאם יגרש אותה גם הוא אסור בקרובותי' צ"ל דנקט בקרוביו משום לאחר מיתה ובחדושי כתבנו דקמ"ל מתני' דאפי' באומר קדשתי' וגרשתי' דאינו נוגע בעדות וגם לא שייך חזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה כיון דגרשה כבר אפ"ה אינו נאמן לאוסרה וא"כ סיפא דקדשתני כמי מיירי בהכי

סעיף ד' קדשתי את בתך וכו' ועיין בתו"ט שכתב דמיירי בגדולה ועשאוה לאמה שליח קבלה דליכא למימר ביתומה קטנה דצריכה לקבל קידושין בעצמה והיא דוחק וכבר הקש בספ"י דא"כ מאי קס"ד דאמה תהי' נאמנת עלי' הא גם האב איני על בתו גדולה ויותר קשה דממ"נ אם הבת מודה שעשאוה אותה שליח קבלה באמת האם נאמנת כדאית' בס"ס ל"ה דכיון דעשתה אותה שליח מהימנא לה ואם הי' מכחשת שלא עשאוה אותה שליח למה באמת הוא אסור בקרובות הבת כיון שהי' מכחשת השליחות. וצ"ל בדוחק שהוא אומר שיודע שעשאה אותה שלום ובזה א"ש מה שכתבנו לעיל דקשה לדעת הראב"ד דע"א נאמן היכי שבע"ד אומר אינו יודע ולפמ"ש הרי הבת אומרת ברי שלא עשאה שליח ועוד י"ל כגון שאמרה לו תן לאמי ואקדש אני לך דבזה אין האם נאמנת כשהוא מכחיש כיון דלא עשתה את האם שליח קבלה ויותר נראה דמיירי שהבת קטנה ואפי' למ"ד דקטנה צריכה שתקבל בעצמה קדושין מ"מ אם הבת אומרת שיתן מנה לאמה ואתקדש אני לך בזה בוודאי מהני קבלת האם כדאית' לעיל בסי' כ"ט ואם אמרה שקבלה בשביל קדושי בתה מהני אפי' בקטנה דאין בזה משום שליחות

סעיף ויו מבקשין ממנו וכו' כתב הח"מ לא כתב כאן בדי כתובה כלום משום דס"ל דאין כתובה לארוסה ונראה דאפי' אם אומרת שהיתה נשואה לו מ"מ אין מן הגט ראי' שהיתה נשואה לו דאף אם כתב בגט ארוסה אנתתי כשר כדאית' לקמן סי' קכ"ו סעי מ"ו ועיין מ"ש בחידושי דכשהכתובה בידה אף שהוא: במקום דכתבי והדר מקדשי מ"מ כיון שהכתובה תחת ידה הי' נאמנת לתבוע ממנו שאר כסות ועונה או שיגרשה וליתן לה הכתובה כמו בכל שט"ח שיוכל לתבוע אף במקום דכתבי והדר יהבי זוזי ע"ש ואפשר דאם אין כתובה בידה אף לפמ"ש הרמ"א לקמן סי' נ"ה סעיף וי"ו דארוסה יש לה כתובה מ"מ הוא נאמן לומר פרעתי לדעת הש"ע לקמן סי' ק' וה"ה דנאמן לומר שלא נתן לה גט אלא להתירה במיגו דאין בעי אמר פרעתי ועיין בחדושינו שם שכתבנו שמשמע כן מסוגי'

שם בהג"ה האשה נאסרת בקרוביו וכו' הקשה הח"מ וב"ש לעיל סי' וי"ו וסי' יו"ד כתב הרב בהג"ה דאסורה לכהן אפי' כשלא נתגרשה אלא מחמת קול בעלמא ע"ש ויש לחלק דכיון דלאחר חר"ג אם אמר קדשתיך אסור באשה אחרת מכ"ש כשכבר יש לו אשה אחרת יאמרו העולם שכפאוה לגרש משום חר"ג לפי דבריו כמ"ש הרמ"א לעיל סי' א' דאפי' בארוסה אם היא רוצה לפטור צריך לגרשה משא"כ לעיל שאינו מודה בקידושין ולא הצריך לגרש משום קול כיון שגירש אלומי אלמי לקלא

סעיף זי"ן ואפי' אם הי' אומרת אמת שקדשתני וכו'. לכאורה קשה לפמ"ש הב"ש לקמן סי' קט"ו ס"ק כ"ג דאם ע"א אומר שזנתה והיא שותקת הוי כהודאה וכו' ע"ש א"כ הכא כיון שהוא מסייע לדבריו שקדשה למה לא תהי' נאמנת דהא הוא אינו נגע בעדותו דכיון שכבר נישאת אסירה לו מדין סוטה לבעלה ודוחק לומר משום דא"א משים את עצמו רשע לא הוי כרגלים לדבר ותו דהא קיי"ל פלגינין דיבורי' ונראה הטעם בזה משום דכשקדש את אשתו שהיא אחותה הוי כאילו אמר שלא קדש אותה דלא גרע מעשה מדיבור כדקיי"ל בי"ד סי' קפ"ה דבלבשה בגדי נדה גרע טפי מאם אמרה טמאה אני כיון דעברה מעשה וכן הוא בי"ד סי' א' בטבח שעשה סי' בראש הכבש ע"ש וא"כ תו לא מהימן לחזור ולומר שקדש אחותה וכן משמע מלשון הטוש"ע שכתב כיון שאומר דקדש את אחותה תחלה נאסר בקרובות שתיהן משמע דקאי כמי אמ"ש לפני זה ואפי' אם יבוא עדים שקדשה וכו' אפ"ה אסור בקרובותי' שני ואע"ג דלפי דברי העדים שקדש את אחותה לא הוי קדושי אשתו כלום בחיי אחותה מ"מ כיון שהוא קדשה הוי כאילו אמר שלא קדש אחותה שלא כדברי העדים וכיון שהכחיש את העדים שווי' אנפשה חתיכה דאיסורא ואסור אפילו קרובותי' שני' ולא דמי למתני' דיבמות דף צ"ד דמותר בקרובות שכ' דהתם נשאה בטעות משא"כ הכא

סימן מ"ט סעיף א' ונותן גט לכל אחת וכו' הנה לפמ"ש תוס' בב"ק דף ק"ג ע"ב בד"ה דברי ר"ט וכו' דאע"ג דקיי"ל כר"ן ור"י דמנה לי בידך והלה אומר אינו יודע פטור היינו משום דהכא ממ"נ חייב מנה אחת וכתבנו בחידושינו שם אף דאמר שם בסוגיא דטעמ' דר"ע משום דקניס היינו דוקא היכא דמדינא צריך לשלם מנה אחת אבל אם היה פטור לגמרי לאו שייך בו קנס ונראה מזה דאם רוצה לישא אחת מהן אפי' אם היה ממאנת בו פטור מכולם כיון דאינו וודאי שצריך ליתן אפי' מנה אחת דשמא הי' מתקדשת לו וכיון שהיא מורדת בו אין צריך ליתן לה כתובה בזה לא קנסו אפי' בקדש בביאה כמשמעות התוס' שם ואפי' להניח מנה אחת ביניהם א"צ כיון דלגבי האחרות הוי כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דקיי"ל דפטור וכן אם מתה אחת מהן פטור מכולם כיון דארוסה שמתם אינו חייב בכתובה כדאיתא תא בכתובות דף נ"ג שאין אני קורא בה לכשתנשאי וכו' ממילא פטור מכולם וצ"ל דמיירי שהוא ממאן בכולם. ובזה יש להבין קצת מ"ש הפרישה דמשמע מלשון הטור דאף למ"ד דארוסה יש לה כתובה מתקנת חכמים מ"מ בכה"ג לא תקכו חכמים שישלם לכל אחת ונראה דטעמו הוא כיון דתקנת חכמים בלא כתב היה משום שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה כדאית' בכתובות דף ל"ט ע"ב א"כ כיון דע"כ אין סברא כאן לתקן עוד שיתן לכולם כדי שישא את כולם כיון דלא קדש אלא אחת מהן ולא מצינו קנס זה וכ"ש בה' נשים דנקט שם במתני' כיון דצוו חכמים שלא יקח יותר מד' נשים כדאיתא לקמן סי' ע"ו ס"ז וע"כ צ"ל דהתקנה היה שישא אחת מהן ולא יצטרך ליתן כתובה מיד ובהא סגי' במה שצריך להניח מנה א' בניה' דאם ישא א' מהן יפטור לגמרי וכשמגרש כולן צריך להניח מנה וממילא לא תהיה אותה שקידשה קלה בעיניו להוציא בשביל אותה מנה ולא הצרכו לתקן שיתן לכל אחת ועע"ש לקמן בזה